ענבי טלי
תרבות
תרבות

"גרפיטי אף פעם לא היה עניין חברתי בשבילי"

Holy Era גדלה בישוב קטן ונידח במרכז, עברה לירושלים ובאה לצייר בתל אביב. בגיל 22 היא כבר מצליחה להשאיר חותם על עולם הגרפיטי, תחום ששייך כמעט רק לגברים. "אני לא רוצה שהעובדה שאני בחורה תשמש מדד לאיכות העבודות שלי, אני עובדת קשה בשביל שהאמנות תדבר בפני עצמה"

שני נוי | mako | פורסם 23/05/16 12:00 

"הפעם הראשונה שעשיתי גרפיטי היתה לקראת סיום הלימודים בתיכון, הלכתי לבד לבית נטוש באזור וציירתי שם. זה היה ב-2011, אבל אני מרגישה שרק שנתיים לאחר מכן זה הפך לעיסוק של ממש, מעבר לתחביב".

"אני עושה גרפיטי כי זה כיף, זה אף פעם לא היה עניין חברתי בשבילי ולא הכרתי אף אחד שעושה את זה. מבחינתי ללכת לצייר היה עניין של למצוא ספוט חבוי - אם זה בית נטוש או באמצע שדה - ופשוט להיות שם עם עצמי ולצייר".

"אני מציירת כל החיים וכולנו במשפחה אמנים. אני זוכרת שההחלטה להשקיע בציור הייתה בגיל 10. תמיד נמשכתי לגרפיטי, תמיד אהבתי, הייתי מצלמת המון ומתעניינת".

"לאט לאט התחלתי לצייר יותר בתל אביב, אבל העניין הוא שבתור בחורה לא הרגשתי בנוח לצאת בלילות לבדי, אז הייתי מציירת בעיקר בימי שבת בבוקר וכאלה". 

"כמעט כל החבר'ה שמציירים הם גברים. למרות שזה נחמד להיות יוצאת דופן בתחום ששייך כמעט רק לגברים, אני לא מעוניינת שהעובדה שאני בחורה תשמש כמדד לאיכות העבודות שלי. אני עובדת קשה בשביל שהאמנות תדבר בפני עצמה".

"אני אוהבת את העובדה שכשעושים גרפיטי משאירים משהו לעולם. זה עוזר לי להרגיש מחוברת לסביבה. בהתחשב בעובדה שציור זו פעולה שמצריכה להתכנס בתוך עצמך, בכל זאת מצאתי דרך לתקשר בזכות זה. וכמובן שעם הזמן הכרתי עוד אנשים מהתחום, אבל גם היום אני עובדת הרבה לבד".

"אני מציירת בעיקר דמויות גדולות וצבעוניות, והציורים שלי בדרך כלל מתארים מצבים רגשיים שחוויתי באותו הרגע. למוזיקה יש השפעה חזקה עליי ואני מצטטת הרבה שירים. עם זאת, אני משתדלת לא להגדיר את עצמי בשלב זה כי אני עדיין בהתפתחות, ויש לי עוד הרבה מה ללמוד".

"היו כמה פרויקטים מגניבים שעשיתי, למשל 'הקומה השביעית' בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב היה מאד כיף. הכרתי הרבה אנשים בזכות זה ושנה אחר כך הזמינו אותי לעשות עבודה נוספת. עוד פרוייקט מעניין היה לאחרונה בירושלים, "פרוייקט מנורה" בחסות העירייה, זו היתה הזדמנות טובה לעשות קיר גדול בעיר, להכיר ולעבוד עם חבר'ה ותיקים ממני".

"בקיץ האחרון, חיפשתי קיר גדול בתל אביב, ולאחר שמצאתי אחד שמצא חן בעיניי, העדפתי לבקש אישור ממי שהקיר שייך לו. הוא שאל אותי הרבה שאלות כי לא הבין מה המטרה שלי בכל זה (לא ביקשתי דבר בתמורה), אבל בסוף הוא הסכים, והציע לשלם לי על החומרים וכל מה שאצטרך. היחס שלו ושל העובדים שלו אליי היה מקצועי ומכבד, למדתי המון מההתנהלות מולו והרגשתי מוערכת מאוד. בהחלט חוויה מוצלחת במיוחד".

"אני לא מצפה לפרגון מאף אחד. למדתי שבין אמנים יש מן תחרות סמויה וזה לאו דווקא דבר שלילי. אבל כשכן מפרגנים אני מקבלת את זה בהערכה. לצד התחרות הזאת, יש חבר'ה טובים שאני אוהבת לצייר איתם, אבל כל אחד עובד על ציור משלו. עוד לא מצאתי מישהו שנוח לי לבנות איתו משהו חדש מאפס".

"בימים אלו אני מסיימת שנה שניה בבצלאל במסלול לאנימציה. לעשות אנימציה לוקח המון זמן וריכוז, ולצייר בחוץ עוזר לי להשתחרר. זה מאוד מפרה אחד את השני".

* הנה עוד כמה יצירות של Holy Era

עוד אמנות רחוב במדור מדברים לקיר:

תגובות סגור
...טוען
מקרא: = תגובה ללא תוכן   = תגובה עם תוכן