העוסקים ביוגה מקפידים לתאר אותה כפעילות המאחדת את הגוף והנפש; אלמנטים של אימון גופני, המתמקדים בגמישות וגם בכוח, משתלבים לדרך המובילה להרגעה, לתודעה גבוהה ולבריאות הנפש. לפחות בנוגע לחלק השני של התיאור, ניתן לשמוע מילים דומות גם כשמדובר על צריכת קנאביס. אולי לא על צריכה חברתית, אבל אנשים הצורכים קנאביס כחלק מהליך עצמי של הירגעות, שלא לדבר על טקסים דתיים, מדברים על התחברות למודעות העצמית, לאני הפנימי שלהם, לעולם שלם ושלו יותר מזה שמספקת סביבה נטולת THC. האלמנט הרוחני גורם ליותר ויותר אנשים בעולם משלבים בין יוגה לקנאביס, באופן יותר פרטני ולאחרונה גם בקבוצות מודרכות ובהיקפים גדולים. אבל מעבר לאסוציאציה המתבקשת בין שתי פעולות שיש בהן אלמנט רוחני עמוק, האם קיים קשר אמיתי בין יוגה לבין קנאביס? האם במידה כלשהי ההשפעה שלהם דומה? ואם כן, האם הם מעצימים האחד את השניה?

תרגול יוגה  (צילום: RomanR, shutterstock)
תרגול יוגה | צילום: RomanR, shutterstock

מהי המערכת האנדוקנבינואידית?

מחקר שנערך ב-2020 בארצות הברית בחן כיצד משפיעה סדנת יוגה בת ארבעה ימים על רכיבי המערכת האנדוקנבינואידית של משתתפיה. אבל לפני שנצלול למחקר, נסביר בכמה מילים על המערכת האנדוקנבינואידית עצמה: בגוף ובמוח קיימים קולטנים ייחודיים, הנקראים קולטני המערכת האנדוקנבינואידית. הראשון שבהם התגלה על ידי פרופ' רפאל משולם ז"ל בתחילת שנות ה-90, במה שהתברר כפריצת דרך היסטורית של ממש. אותו הקולטן, שנקרא בקיצור CB1, הוא הקולטן העיקרי שבאמצעותו משפיע עלינו THC, הרכיב הפעיל הבולט בצמח הקנאביס. אבל כיוון שהקולטן קיים בגוף, ברור כי גם קיים חומר טבעי שנמצא בגוף שלנו ונקשר אליו, בדיוק כמו ה-THC. לחומר הזה קוראים אננדמייד, והוא האנדוקנבינואיד הנחקר והמוכר ביותר. לצדו, קיימים מספר אנדוקנבינואידים נוספים, הבולט שבהם נקרא 2-AG.

יוגה והמערכת האנדוקנבינואידית

בחזרה למחקר שהתפרסם בכתב העת Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine. החוקרים בחנו תסמיני דיכאון וחרדה בקרב 323 משתתפי סדנת היוגה, לפני תחילתה ולאחריה. בנוסף, נבדק ביטויים של סמנים אנדוקנבינואידים, כמו גם של מספר חלבונים אחרים, בדמם של 142 משתתפים שהסכימו להשתתף בחלק זה של הניסוי. לאחר ארבעת ימי הסדנה, נמצאה עליה בביטוי של כל הרכיבים שנבחנו, כולל אננדמייד, כאשר העלייה הגדולה ביותר הופיעה בביטוי האנדוקנבינואיד 2-AG. זאת לצד שיפור במצב הרוח של המשתתפים, בדגש על תסמיני דיכאון וחרדה. בנוסף, נמצאה עליה בביטוי של חלבון שנקרא BDNF, שרמות נמוכות שלו מקושרות להפרעות פסיכיאטריות שונות, ביניהן דיכאון.

עלי קנאביס (צילום: Brandon Crawford, shutterstock)
עלי קנאביס | צילום: Brandon Crawford, shutterstock

שינויים ברמות של BDNF אחרי יוגה נצפו גם במחקרים רבים נוספים. דוגמה טובה היא מחקר שנערך בהודו ופורסם בכתב העת International Review of Psychiatry ב-2016. המחקר הראה כי יוגה משפרת תסמינים של דיכאון, במקביל לעלייה ברמות של BDNF בגוף. מדובר כאמור רק בדוגמה אחת, והספרות המדעית עקבית למדי בנוגע לקשר שבין יוגה לבין עלייה ב-BDNF וכן בנוגע להשפעות החיוביות של יוגה על דיכאון. אבל מחקרים קודמים קושרים שינויים ב-BDNF גם להפעלה של המערכת האנדוקנבינואידית, דרך קולטן CB1. כך למשל מחקר שפורסם ב-2015 ב-Cell Death & Differentiation (השייך לקבוצת כתבי העת היוקרתית של Nature) הראה שהפעלה של CB1 בסטריאטום (אזור מוח בעל תפקיד בקבלת החלטות, ייצור תנועה ועוד) מביאה לעליה בביטוי של BDNF. יתרה מכך, מאמר שפורסם ב-2008 ב-Journal of Neurochemistry הראה שבעכברים חסרי קולטני CB1 (עקב מודל גנטי מתוכנן), נמצאו רמות BDNF נמוכות מהנורמה.

השינויים הללו בחלבון ה-BDNF אחרי יוגה, כמו גם בעקבות הפעלה של קולטן CB1, הם דוגמה טובה לאפקט דומה של תרגול יוגה ושל צריכת קנאביס על הגוף. באופן לא מפתיע, גם מאמר שבחן באופן ישיר את ההשפעה של THC על רמות ה-BDNF בגוף האדם (פורסם ב-Psychopharmacology ב-2008) הראה קשר חיובי בין השניים. מכאן עולה השאלה: האם צריכת קנאביס לפני או במהלך יוגה מעלה את רמות ה-BDNF בגוף אפילו יותר מאשר כל אחת מהפעולות בנפרד? למיטב ידיעתנו, השאלה הזו טרם נבחנה מחקרית, ונראה כי אין כל עדות לכך שזה אכן המצב.

על קנבינואידים ודיכאון

על האנדוקנבינואיד 2-AG אין הרבה ידע, בטח לא כמו שקיים על אננדמייד. לכן, מלבד המחקר שהוצג לעיל, קשה למצוא ספרות מחקרית הקושרת בינו לבין מניעת דיכאון, או ההפך. לגבי אננדמייד, לעומת זאת, יש לא מעט מידע. להזכירכם, מחקר היוגה שהצגנו העלה שגם אננדמייד נמצא בעלייה לאחר סדנה בת ארבעה ימים, במקביל לשיפור בתסמינים של דיכאון. אננדמייד ידוע כחומר שמקושר לירידה בתסמיני דיכאון, במחקרים רבים מאוד בבעלי חיים (לדוגמה מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם ב-European Neuropsychopharmacology) וגם בבני אדם. מדובר בחומר המופרש באופן טבעי במגוון רחב של מצבים המקושרים עם מצב רוח טוב כגון פעילות גופנית, ואפילו קיימת סברה שהוא מופרש ביתר שאת בעקבות אכילת שוקולד.

מעשן קנאביס (צילום: S.Myshkovsky, shutterstock)
מעשן קנאביס | צילום: S.Myshkovsky, shutterstock

האם זה אומר שיוגה גורמת לאפקט זהה לזה הנגרם על ידי קנאביס? כמובן שלא. אבל כן יש מנגנונים עצביים משותפים, שגורמים למוח שלנו לעתים להגיב למצב המדיטטיבי שנגרם על ידי יוגה בצורה דומה לאופן שבו הוא יגיב לצריכה של הצמח. כמו במקרים רבים אחרים הנוגעים לקנאביס, חלק גדול מהידע מבוסס על ניסיון אישי, ולא על מחקר במעבדה. זאת אולי בשל העובדה שהקשר בין קנאביס לבין יוגה, על אף שקיים בחוגים מסוימים כבר שנים רבות, הפך רק לאחרונה לדבר נפוץ למדי. כמו במקרה של רצי מרתון שנהנים מתחושת המדיטציה שחוה הגוף לאחר צריכת קנאביס, כך גם מתרגלי יוגה ברחבי העולם משלבים בין השניים.

"אחד היתרונות העיקריים בשילוב יוגה וקנאביס הוא שעם המינון הנכון לאותו אדם, הצריכה הנכונה ואפילו הזן הנכון – זה באמת מייצר רגיעה כללית בריאה בגוף", אומרת די דוסולט, מורה ליוגה שכתבה ספרים בנושא. "זה מאפשר לך לצאת מהראש של עצמך, לוותר על האגו ועל הדאגות של מה שכבר קרה בעבר ומה עלול לקרות בעתיד. זה מציב אותך בתחושה הפיזית הנוכחית של הרגע".