בקיץ 1998 רון חולדאי החל את הקמפיין שלו לראשות עיריית תל אביב יפו. אבישי ברקמן ז"ל, אקס חיל האוויר, אוהד הפועל תל-אביב בכל רמ"ח איבריו, היה באותה עת יד ימינו של חולדאי. שניהם נהגו לקיים פגישות לתוך הלילה בפאב הסיגרים, "הוואנה הקטנה", ברמת אביב ג' (למען גילוי נאות הפאב היה בבעלותו של בני, רועי).
ברקמן ז"ל היה בעל מניות בחברת הנדל"ן קרדן ואמר לי מפורשות שבכוונתו להשתלט על מתחם אוסישקין. כידידים אוהדי הפועל (כך חשבתי אז על חולדאי) סיפרתי לברקמן וחולדאי, כי ראש העיר המכהן, רוני מילוא, העניק לי מסמך שעל פיו יביא לאישור מועצת העיר הצעה להאריך את החכירה של מתחם אוסישקין לטובת הפועל ת"א כדורסל עד שנת 2025, זאת על מנת שיהיה אפשר להשביח את המתחם.
בחלוף כמה ימים, באחד הלילות בפאב הוואנה הקטנה, פנה אלי רון חולדאי, לכאורה בתמימות, ואמר לי שטוב אעשה אם אתקשר בהסכם עם חברת קרדן לטובת השבחת מתחם אוסישקין "ויפה שעה אחת קודם". אמר, על מנת שזה לא יקרה כאשר הוא כבר ראש עיר מכהן. רוני מילוא הרי כבר הודיע שלא יתמודד לקדנציה נוספת. האמנתי באמת ובתמים שחולדאי וברקמן מעוניינים להשאיר את אולם הספורט במתחם על כנו – נכנסו למו"מ.
נערכו פגישות עם אבישי ברקמן ופרקליטי חברת קרדן מצד אחד ואנוכי ועו"ד ידוע מטעמי מהצד השני. חברת קרדן הכינה הסכם מפורט להשבחת המתחם. הייתי צריך רק לחתום עליו. אולם בהדרגה הלכה והתחזקה אצלי התחושה שחברת קרדן וברקמן, ששימש אז בכיר במטהו של חולדאי, מתייחסים אל המתחם כנכס נדל"ני מניב. חששתי פן הפועל תל-אביב תאבד בסופו של דבר את הכנס היקר לה מכול, את אולם אוסישקין, ידעתי שאם קרדן תהפוך לבעלת הזיכיון להשביח את המתחם – היא תחשוב על נדל"ן ולא על כדורסל ואכן עם תום הבחירות קיבל ברקמן מחולדאי תפקיד בכיר בעיריית תל אביב-יפו.
חולדאי ביקש שאסלק את שמעון אמסלם מהפועל
במקביל ניסה דן דרין, ממלא מקומו של ראש העירייה רוני מילוא, להתמודד מול חולדאי על תפקיד ראש העיריה. מספר שתיים של דרין ברשימה היה קפטן הפועל ת"א דאז, שמעון אמסלם. רון חולדאי לא אהב את פרסום החוצות עם התמונות של אמסלם תחת הכותרת: "רון חולדאי ימכור את העיר לדתיים". חולדאי פנה אלי ואמר לי חד משמעית "סלק את אמסלם מהפועל". לא סילקתי את אמסלם כפי שלא חתמתי עם קרדן.
חולדאי, שנבחר בינתיים לראשות העיר, החל לגלות עוינות כלפי הפועל תל-אביב. לפתע החלו להגיע מכתבים ה"מזכירים" לנו שאו-טו-טו נצטרך לפנות את מתחם אוסישקין עם סיום תקופת החכירה. הגבתי בכל הזדמנות באמירה שאינה משתמעת לשתי פנים, ש"הפועל תל-אביב לא תעזוב את אוסישקין לעולם".
לא הערכתי נכון את נחישותו של חולדאי לפנות את אוסישקין
בתחילת 2003 התפטרתי מתפקידי כיושב ראש הקבוצה, לטובת אנשי קבוצת גוסינסקי, שרכשה את הפועל. צבי חפץ, נציגו של גוסינסקי בישראל דאז, היה הדמות הדומיננטית בקבוצה. גם הוא ניסה בכל דרך להביא למצב בו ניתן יהיה להשביח את מתחם אוסישקין, לפחות להשקיע בהתקנת מיזוג אוויר, על מנת לענות על דרישת תקנון איגוד הכדורסל. אולם רון חולדאי דחה גם אותו. היו פגישות שהסתיימו בצעקות של חפץ, שלא הצליח להשיג אישור להתקנת המיזוג באולם.
בשלהי קיץ 2004 חזרתי לתפקיד יושב ראש הפועל תל-אביב, לאחר שקבוצת גוסינסקי החליטה לפרוש מעסקי הכדורסל. העירייה מיהרה לשגר מכתב בו הודיעה לנו שבתאריך 31.3.05 יהיה עלינו לפנות את מתחם אוסישקין. הגבתי מיידית, באמירה שרון חולדאי יפנה את כיסא ראש העירייה לפני פינוי אוסישקין. טעיתי. כנראה לא הערכתי נכון את נחישותם של ראש העירייה ועושי דברו בעיריית תל-אביב.
העירייה טמנה לנו פח
בינואר 2005, בעוד הפועל תל-אביב משחקת באוסישקין, התברר לנו שלעירייה אין כל כוונה לחדש את הרישיון להפעלת האולם. החל משא ומתן על מעבר הקבוצה לקראת עונת המשחקים 2005/6 להיכל נוקיה. הוסבר לנו כי לא יינתן לנו לשחק באוסישקין לאחר תום מועד החכירה. האמנתי שהמשא ומתן מתנהל בתום לב, תוך ניסיון למצוא פתרון הולם להפועל תל-אביב בהיכל נוקיה. בפועל התברר עד מהרה כי טמנו לנו פח.
הסכמתנו להעביר את פעילות הקבוצה הבוגרת להיכל נוקיה התבססה על הבטחה שניתנה לנו לתנאי תשלום הולמים. תשלומים אלה התבססו בין השאר על הבאת אלפי צופים בצורה יזומה על ידי העירייה ובמימונה. כמו כן היה ברור לנו שקבוצת הנשים וקבוצות הנוער ימשיכו לשחק באולם אוסישקין, שעבר חזרה לידי העירייה, עם תום תקופת החכירה של 25 השנים.
הקבוצה התבססה בתקציבה לעונת המשחקים 2005/6 בראש ובראשונה על הכסף שיגיע מהעירייה – 5,000 כרטיסים לכל משחק. היה ברור שללא הבאת קהל יזומה אי אפשר יהיה לשחק בהיכל נוקיה. הקבוצה שיחקה מול יציעים ריקים, וכמובן לא זכתה בכסף שאמור היה להגיע ממכירת הכרטיסים.
המעבר לנוקיה הפך לגזר דין מוות
העלויות בהיכל הספורט הפכו להיות בלתי נסבלות. 7,000 דולר למשחק ובין 1,500 ל-3,000 שקל לאימון. בחישוב מהיר – כל הכסף שנועד לשימוש בהיכל נוקיה למשך חמש שנים יתכלה בעונה אחת. כל זה הפך לגזר דין מוות לקבוצה.
אשר סטולר, נשיא הקבוצה והאיש שהפקיד ביטחונות כלכליים לפעילותה, חשש, ובצדק, מאסון כלכלי מתקרב. הוא לחץ עלי להסכים לפינוי מוקדם של האולם באוסישקין בתמורה להקדמת התשלומים מהעירייה, גם להציל לפחות את העונה מבחינה כלכלית. אני התנגדתי בתוקף, כי אוסישקין היה בשר מבשרי.
אם לא היינו עוזבים את אוסישקין, הייתי מגיע לכלא
כאשר נאלצתי להופיע בבית המשפט בתל אביב, בחודש ינואר 2006 בפני כבוד השופט אריה שרעבי, באשמת ניהול עסק ללא רישיון, כבר היה ברור לי שהבירוקרטיה תכניע גם אותי. אם לא די בכך, קיבלתי מכתב ממהנדס העיר שקיימת סכנת התמוטטות של חלק מן המבנה באוסישקין. או אז נשברתי. הבנתי שאם לא אפסיק את הפעילות באוסישקין, אמצא את עצמי בבית הסוהר. חששתי לקחת אחריות בכך שימשיכו לשחק באולם ללא רישיון, כשמהנדס העיר מתריע בפני סכנה בטיחותית.
כולם יכולים לדבר – אבל האחריות הייתה עלי. גם היועצים המשפטיים הזהירות אותי שלא אמשיך בפעילות באולם אוסישקין.
כל שאר הסיפורים, בעיקר על סכומי כסף אדירים שעברו כביכול מיד ליד הם שטויות. כל מה שהתקבל היה כ-350 דולר מהעירייה, לאורך שתי עונות. בדיחה עצובה. עלות השימוש בנוקיה בשנה אחת יקרה יותר.
ראש העירייה ניצח אותי, לפחות בסיבוב הזה. אבל בסתר לבי אני מאמין כי האולם באוסישקין עוד יקום. הרי הפועל תל-אביב הייתה לפני ראש העירייה חולדאי, ותהיה גם אחריו.
באחרונה יש מגוון פרסומים על כך שיוקם אולם חדש להפועל אוסישקין. איני מאמין לחולדאי ומשוכנע אני שכל כוונתו להרגיע את האוהדים שרודפים אותו ללא לאות מאז גירש את הפועל תל-אביב מאוסישקין והרס את האולם. בינתיים, אין מדובר בתחליף, אלא בקבוצת מחאה בלבד.
תגובת עיריית תל אביב יפו:
הכל הבל הבלים פרי מוחו הקודח של מר אייזנברג. מי שעוקב אחר דרך התנהלותו ופטפוטיו חסרי השחר מבין שכל התייחסות רצינית ועניינית לדבריו מיותרת והוא אינו ראוי לתגובה.
>> עוד בפרוייקט אוסישקין של makoספורט:
"חטפתי שם מכות, אבל אני מתגעגע": אוהד מכבי נזכר באוסישקין
רון חולדאי מכה על חטא: מתכנן אולם חדש להפועל תוך שלוש שנים
חורבן הבית האדום: אחד מראשי המאבק נגד הריסת אוסישקין נזכר ביום הקשה