נוגה וייס, שנחטפה יחד עם אימה שירי מהממ"ד בביתן בבארי ושוחררו במסגרת הפעימה השנייה, התגייסה הבוקר (שני) לקורס מש"קיות ת"ש. היא סיפרה כי הגיוס לצה"ל מהווה עבורה סגירת מעגל: "אחרי תקופה מאוד מטלטלת אני מרגישה שלהתגייס זה הדבר הכי נכון".
"אני זוכרת שביום שאימא ואני השתחררנו, לקחו אותנו לכרם שלום והיה שם האנגר מלא בחיילים", שחזרה וייס. "הנוכחות של החיילים גרמה לי להרגיש בטוחה וזה רק חיזק לי את הרצון להיות חלק ולשרת בצבא".
עם גיוסה, וייס סיפרה כי תמיד רצתה לתת מעצמה למען המדינה: "הצבא בשבילי זה שילוב של הסחת דעת ממה שקרה, מסגרת ושגרה יומיומית, אבל בעיקר המשך המסלול והמציאות כמו שהיו קורים גם לפני שכל זה קרה".
לדבריה של וייס, מש"קית ת"ש הוא תפקיד שחלמה עליו שנים, והוסיפה: "מרגיש לי שבו אני יכולה לתרום הרבה, להיות משמעותית ולעזור לאחרים".
"אמרתי שאעשה הכול כדי שלא ירו בי"
בריאיון ל"חדשות 12" וייס סיפרה לראשונה על מה שעברה משפחתה בבוקר 7 באוקטובר ועל הרגעים המצמררים שעברה בשבי חמאס. רק אחרי שחזרה מהשבי, לצד אימה שירי, היא הבינה מה עלה בגורלו של אביה אילן. "ביום ה-86 אמרו לנו שהוא נרצח בקיבוץ והגופה שלו נחטפה לעזה", היא מספרת על אביה, שהיה בצוות החירום היישובי ויצא לפתוח את הנשקייה בקיבוץ בארי - ונעלם. המידע על גורלו נקבע לפי סרטון שצולם בעזה וכן מממצאים נוספים שנאספו בקיבוץ.
במהלך 50 ימים שבהם הייתה בשבי נוגה מתארת כי המחבלים הביאו לפעמים קלפים כדי לשחק עם החטופות: "אמרתי שאעשה הכול, גם לשחק איתם קלפים כדי שלא ירו בי. אבל מצבי הרוח שלהם השתנו כל הזמן, לפעמים שיחקו איתנו קלפים וצחקו, אבל אז אם מישהו אמר מילה לא במקום - אחד מהם יצא פתאום מהחדר וחזר עם אקדח".
באחד הימים נוגה הועברה לבית חדש והיחס אליה השתנה. "פתאום נכנסת לתוך הבית מישהי ערביה עם חיג'אב", היא סיפרה בהתרגשות. "לוקח לי קצת זמן להבין שמי שאני רואה זו אימא שלי. לא ידעתי שהיא בחיים והיא לא ידעה שאני בחיים, זו בכלל לא סיטואציה שעברה לי בראש. אני הייתי בטוחה שנשארתי לבד".
וייס הבינה שלא בכדי הביאו לשם את אימה שירי: אחד ממחבלי חמאס רצה לקבל את אישורה לנישואין של נוגה עימו. "הוא אמר שהוא רצה שיאחדו ביננו בשביל שהיא תיתן לו את האישור, הוא ממש הביא טבעת, ואמר לי 'כולם ישוחררו ואת תישארי בעזה - את תינשאי לי ותביאי לי ילדים", סיפרה. "הוא שאל את אימא שלי אם היא מאשרת".
"אז ניסינו לצחוק צחוק מזויף כדי שלא יירו לנו בראש", נוגה משחזרת את אותם רגעים דרמטיים. "הוא הביא טבעת רק ביום ה-14, הוא נשאר איתנו עד היום ה-50, והוא המשיך לומר לי שאני נשארת פה איתו בעזה, גם אחרי שכולם ישתחררו, ואני אגדל את הילדים שלו".