תעשיית ההייטק צמחה באופן חסר תקדים בעשור האחרון וההשפעה שלה לא מסתכמת רק בחשבונות בנק מנופחים לעובדיה. ענף ההייטק שינה את תרבות העבודה במובנים רבים - הוא הוליד מעמד סוציו-אקונומי חדש (ולא מעט עשירים חדשים), המציא טייטלים מדומיינים, והרשימה כמובן נמשכת. אבל הזמן חלף והבועה הנוצצת שעטפה את עולם ההייטק התפוצצה; מתחתיה התגלו לא מעט בעיות, מתרבות ארגונית שנויה במחלוקת ועד למנהלים שמתנהגים בצורות שונות ומשונות כדי להשיג את מבוקשם. כל אלה הובילו לעיסוק נרחב יותר בתרבות ההייטק גם על המסך הגדול והקטן. מדובר בתופעה: סרטים וסדרות שעוסקים בצדדים הפחות יפים של התעשייה, ובהשלכות הרבות שלה על החברה.
נושאים כמו סביבת העבודה התאגידית, ובאופן ספציפי מנהיגי הייטק שנויים במחלוקת ועשירים (נובורישים בפרט) עם מצפן מוסרי מקולקל, מככבים בלא מעט סדרות וסרטים שיצאו בשנים האחרונות, ביניהן "התרסקנו" ("WeCrashed"), "הפלייליסט", "עלייתה ונפילתה של אליזבת' הולמס" ("הנושרת"), "הקרב על אובר", "ניתוק", "רצח כתוב היטב", "אל תסתכלו למעלה" ו"משולש העצבות". נראה שחברות ההייטק ממשיכות להוות השראה עבור יוצרים, שרואים במתרחש בתוכן קרקע פורייה לחקור פינות אפלות, הן בנפשם של אנשים והן במקומות עבודה. רבות מאותן יצירות שייכות לשנה שעברה, אבל נראה שהמגמה הזו ממשיכה איתנו גם לשנת 2023, וכעת מצטרפת אליה סדרה חדשה של אמזון - "היועץ", שמנסה לבלוט כסאטירה על תאגידים, אבל מתקשה לספק את הסחורה.
כריסטוף וולץ ("ממזרים חסרי כבוד") הוא ריג'ס פטוף, יועץ עסקי מסתורי, שמגיע לחברת גיימינג מצליחה לאחר שהמנכ"ל שלה נרצח בפתאומיות. מהר מאוד מתברר שלפני מותו, אותו מנכ"ל העביר את כל הסמכויות לידיו של פטוף, והוא מתפקד כמנכ"ל חדש - לתדהמתם של כל עובדי החברה. ומרגע הגעתו של פטוף המצב רק הולך ומתדרדר: הוא מתנהג בצורה לא קונבנציונלית (בלשון המעטה), כשהוא מתחיל לפטר עובדים באמתלות הזויות (כמו הריח שלהם). אז, שניים מעובדי החברה - איליין (בריטני או'גריידי, "הלוטוס הלבן") וקרייג (נט וולף) - מתחילים לחקור את סיפורו של הבוס החדש, וככל שהם נכנסים עמוק יותר, כך הם מגלים עוד פרטים מטרידים על פטוף. במקביל, פטוף מפיל על העובדים משימות ביזאריות שבקלות היו יכולות להוביל אותו לבית דין לעבודה - משום מה, העובדים לא מגיעים למסקנה הזו בעצמם - והם נאלצים להתרגל לשגרת עבודה שהיא לא בדיוק שגרתית.
"היועץ" מבוססת על ספר של בנטלי ליטל, ובשונה ממה שקורה לא פעם בעיבודים טלוויזיוניים לספרים, היא לא נמרחת. הסדרה כוללת שמונה פרקים קצרים בני חצי שעה כל אחד, כך שמדובר בבינג' קליל למדי - כל פרק חושף עוד פרט מטריד על פטוף, שפותח עוד חידה, והקצב הזה בהחלט תורם לבינג'יות של הסדרה. עם זאת, "היועץ" היא לא חוויית בינג' שתוביל לתחושת סיפוק: היא בונה המון מסתורין ומעלה לא מעט שאלות, אבל התשובות אליהן מתגלות כחסרות פואנטה לחלוטין. במהלך הסדרה ישנם רגעים שניכר שנעשו בניסיון לספק סאטירה, אבל אלה לא משאירים חותם משמעותי. בשורה התחתונה, ההרגשה היא שלא הוקדשה מחשבה רבה לכתיבת התסריט - הן מבחינת בניית הדמויות, שלא מעוררות מספיק עניין, והן מבחינת העלילה עצמה.
"היועץ" יורה לכל מיני כיוונים אבל לא מצליחה לפגוע. היא מוגדרת כקומדיה שחורה, אבל היא לא ממש מצחיקה; היא בנויה כסדרת מסתורין, אבל מציגה חידות שהפתרונות שלהן חסרי משמעות; היא מנסה להיות סאטירה על קפיטליזם, תאגידים וצייתנות עיוורת, אבל לא מצליחה להעביר מסר מעמיק ונוקב מספיק לגבי הסוגיות שהיא מעלה. ייאמר לזכותה שהיא מצליחה לבנות מתח היטב, אבל זה לא מספיק כדי לגרום לה להיות מותחן אפקטיבי: הרי חלק בלתי נפרד ממותחן הוא הפתרון, כשכל המתח שנבנה מתפרץ ואנחנו כצופים מקבלים שורה תחתונה בצורת רגע השיא. כאן הרגע הזה לא ממש קיים. זאת למרות שמעורבים בסדרה לא מעט אנשים מוכשרים, כמו הבמאית קארין קוסמה ("הגוף של ג'ניפר"), שביימה את הפרק האחרון בסדרה. קוסמה עשתה עבודה נפלאה עם הפרק האחרון, שכולל כמה מחוות מעולות ל"הניצוץ", אבל כשהבסיס הוא תסריט סתמי, יש גבול למה שעבודת הבימוי - טובה ככל שתהיה - יכולה לחולל.
גם כריסטוף וולץ, שנכנס כאן לדמות שנתפרה בדיוק למידותיו, לא מצליח להציל את הסדרה. וולץ עשה קריירה מלגלם דמויות שהן מפוקפקות ומטרידות ובו זמנית גם צ'ארמריות וכריזמטיות; הליהוק שלו ל"היועץ" כל כך מתבקש, ככה שגם אם ממש נתאמץ, נתקשה לחשוב על שחקן אחר שיכול היה לגלם את פטוף במקומו. זה תענוג לצפות בוולץ, הוא מספק לא מעט רגעים קרינג'יים כמו שרק הוא יודע. אבל מדובר בתענוג שמהול בלא מעט תסכול – וולץ עושה עבודה נפלאה, אבל עבור דמות שלא ממש שווה את זה. ככל הנראה שלא תשכחו בקרוב את מקור שמו של פטוף, שהתגלית לגביו היא בהחלט אחד הרגעים היותר מפתיעים בסדרה - אבל את פטוף עצמו תשכחו די מהר. על אף עבודתו הטובה של וולץ, הדמות המסתורית מתגלה כפחות מעניינת ממה שהיא נראתה בתחילת הסדרה.
"היועץ" נכשלה איפה שסדרה אחרת על עולם התאגידים הצליחה ובגדול - "ניתוק" של אפל TV פלוס. ההשוואה כאן היא בלתי נמנעת, בעיקר מכיוון ששתי הסדרות עוסקות בנושאים דומים: קפיטליזם, עבודה בסביבה תאגידית והשפעתה על העובדים. לא סתם הפכה "ניתוק" לאחת הסדרות הכי מוערכות של השנה שעברה: היא הצליחה גם לבנות מתח רווי טוויסטים ותגליות מעניינות שמוסיפות רבדים לדמויות, וגם סיפקה תובנות מעמיקות. בשונה ממנה, התגליות של "היועץ" על הדמויות שבמרכזה לא מעניינות מספיק, והיא לא מספקת אמירה מעמיקה במיוחד. היא מרגישה חלולה - דרמה מטרידה אבל נטולת פואנטה. מוטב שהיא לא תמשיך לעונה שנייה.