טוב, כבר היה עדיף שישדרו שוב את הריאיון הבזיוני עם משה קצב. איש לא ציפה ש"שומרי הסף", התוכנית החדשה של גאולה אבן-סער ברשת 13 - המוגדרת כ"תוכנית פוליטית מלאת הומור" (לא הייתה בה בדיחה אחת) - תעשה איזשהו מהלך טלוויזיוני מוצלח. אבל איש גם לא ציפה שהמהלך המוצלח היחיד שלה יהיה החזרת הטלוויזיה שלושה עשורים אחורה. בגדול, עוד לפני הרייטינג המזעזע (4.4%, מקום חמישי בפריים טיים), ברור שזו תוכנית שנולדה מתה.
אבל מעבר לזה ש"שומרי הסף" היא תוכנית מלפני שלושה עשורים, היא גם מגיעה למסך באיחור חשוב יותר - של שלושה חודשים. הנושא המשפטי, למרות ההכרעה הקרובה בכנסת, לא באמת מטריד כרגע את המיינסטרים הישראלי. רגעי השיא של החקיקה והמחאה הם אלה שהביאו את ערוץ 14 ו"הפטריוטים" לגבהים בלתי נתפסים, כשזירת האקטואליה בפריים טיים הופקרה. בינתיים אנשים המשיכו הלאה, החבורה של ינון מגל הצטמקה קרוב לגודלה הטבעי, וכל יוזמה לתוכנית אקטואליה בשידור חי עם קהל היא איחור למסיבה שכבר נגמרה. רק שבמקרה של "שומרי הסף", אפילו אם המסיבה הזו תתחדש פתאום אין לה שום כלים להתמודד איתה.
עם מערכון פתיחה מגוחך בהשתתפות חבר הכנסת ובן הזוג גדעון סער (זה אמור להיות פתרון לניגוד העניינים?), תפאורה שנראית כאילו כנסת ישראל עולה באש (מי חשב שזה יפה?) וקהל של 20 מטפלות מ"ויצו" (מה השנה?), "שומרי הסף" לא מצליחה לייצר עניין בסיסי שלפחות יהפוך אותה ל"שומרי מסך". וניגוד העניינים של אבן-סער, שזה שדיברו עליו הרבה לא אומר שהוא כבר לא קיים, הוא הצרה הכי קטנה שלה. התשובה של רשת 13 ל"הפטריוטים" לא מתקרבת לאותה קרקסיות - ומצליחה להיות עוד פחות עניינית ממנה. מצד שני, אשרינו שזכינו לראות תוכנית שמבצעת כל כך הרבה החלטות שגויות עד שהיא מגיעה לדיון עם איילה בן גביר על עתיד הבינה המלאכותית.
אז מה היה שם? לקט פתיחה עם קטעים ויראליים שכבר ראיתם השבוע מהכנסת; הסברים על חשיבות ההצבעה בכנסת באדיבות ספי עובדיה וליאור קינן; סקר על כלום ושום דבר; לקט מחאות מהעת האחרונה נגד פוליטיקאים מהקואליציה; לקט תגובה עם מחאות עבר נגד הקואליציה הקודמת (קואליציה שבה אבן-סער הייתה אשת שר בכיר, לא לשכוח); גיא הוכמן נשלח להפגנה בקיסריה במאמץ נואש לקבלת תשומת לב; ריאיון עם איילה בן גביר; לקט עיצובים בבינה מלאכותית (טרנד שכבר עכשיו מתחיל למצות את עצמו, אבל כנראה שיחזיק מעמד הרבה אחרי התוכנית); ולקט עם קטעים שכבר ראיתם עם טלי גוטליב. בין לבין היה פאנל מיותר עם הערות מיותרות על "המצב", שלא באמת מעסיק כרגע אף אחד.
והפאנל - אין מילה שהטלוויזיה הישראלית אוהבת יותר מ"פאנל" - הוא באמת אחד מההרכבים הכי חסרי מעוף שנראו כאן. רון קופמן צועק ("פוליטיקה היא זונה לא קטנה"), רמי ורד מגזים (מכנה את ניסים ואטורי "אהבל"), וקובי סודרי מלהג. נועה ירון-דיין מספרת "בדיחות", והאמירה הכי ברורה שהיא מצליחה לחלץ לאורך הערב היא, באלה המילים, "אלימות לא טוב". אודליה כרמון, שנישאת על אדי הבאזז של "אלף", היא הליהוק החכם היחיד ולכן כמובן לא מקבלת הזדמנות לדבר. ועורכת הדין פנינת ינאי - אישה שאנחנו כנראה היינו אמורים להכיר - אומרת שהיא מאמינה שתושג פשרה. אוקיי. אחר כך היא מתחייבת ש"לא יכולה להיות הרשעה בתיק 4000", ובשאר הזמן מנסה לגרום לנו להתעניין בה, למרות שזה כנראה יגיע רק עם השריון הבלתי נמנע ברשימת הליכוד לכנסת.
איזה הישג מרשים זה: מצד אחד "שומרי הסף" מעוררת חשק לרדת מהארץ אם זו רמת הטלוויזיה שמשודרת בה, ומצד שני היא מעוררת אכזבה על זה שככה נפסיד את התוכנית הבאה. כי ערב הבכורה היה יותר מפרודיה על הז'אנר, הוא הרגיש כמו מתיחה. איילה בן גביר נשאלת על ידי אבן-סער שאלות רציניות על התפקוד והמדיניות של בעלה - רגע, עכשיו כן יש קשר בין העמדות של בני הזוג? אז למה גאולה כאן? - והמקסימום שהפאנל אומר לה בתגובה הוא כשנועה ירון-דיין מכריזה ש"אני רואה אמא". קטע אחד של תוכן אמיתי, כמובן שבאדיבות כרמון, הגיעה כשזו ניצלה את הבמה כדי לתקוף את הסרט החד צדדי על משה קצב ששודר באותו ערוץ וכינתה אותו "ביזיון". אבן-סער הסכימה שהאמת איתה, ואמרה ש"ערוץ רציני צריך להכיל את מה שאת אומרת עכשיו". זו הייתה שיחה קצרה שהוכיחה עד כמה מדובר בשתי נשים רציניות, ולכן כל כך חבל שזו המשבצת הטלוויזיונית שהן נשלחו אליה.
ואי אפשר בלי גיא הוכמן. כלומר, לגמרי אפשר וגם צריך - אבל נראה שתוכניות האקטואליה הישראליות לא יכולות בלעדיו. הרי מה תוכנית חפצת חיים צריכה חוץ מקטע עלוב שבו הוכמן מסתנן להפגנה נגד נתניהו בקיסריה, ואומר לאחד המפגינים "בוא נלחץ לו באינטרקום ונברח". יישר כוח לכל מפגין ומפגינה שעצרו את המחאה שלהם והתמקדו לרגע במאמצים לסלק אותו משם. על הטעות שבעצם הענקת תשומת הלב להוכמן, בניגוד לפעם שבה אבן-סער כינתה את ניר אורבך "אורי אורבך", אף אחד לא טרח להתנצל בשידור. אולי זה יקרה באיזו תוכנית עתידית, אם בכלל תהיה אחת.