בבוקר שאחרי בחירות 2020, שש דקות לפני השעה חמש בבוקר, התיישב באולפן חדשות 12 יונתן אוריך. אוריך איננו פרצוף מוכר לצופה; הוא דובר הליכוד ונתניהו (בתפקיד הזה כבר לא מקפידים בהבחנה הסמנטית בין המפלגה ליושב הראש שלה), ורוב מלאכתו נעשית מאחורי הקלעים ובזירה המצומצמת של טוויטר. לא לעתים קרובות הוא מזדמן לאולפנים, ועוד לאולפן חדשות 12, אלו שהבוס שלו מכנה (בציוצים שאוריך עצמו מקליד, כנראה, ביחד עם תאומו טופז לוק) "ערוץ התעמולה". אבל לילות ניצחון משחררים אצלו משהו; באפריל 2019 הוא שוחח עם יונית לוי בטלפון, הפעם כבר הטריח עצמו לאולפן. עד כדי כך גדול היה הניצחון, עד כדי כך גדול היה רהב.
השעה היתה מאוחרת מדי או מוקדמת מדי. כך או כך - דלת צפייה וציפייה. זו השעה שבה האולפנים מושכים את הדקות בזמן שתוצאות האמת מזדחלות אליהם (והלילה הן הזדחלו במיוחד). האולפן עדיין היה תוסס מאדרנלין של פוסט-בחירות, יונית לוי אחזה בהגה כאילו היא לא עומדת להיכנס לשעה החמישית במשמרת העד שלה, אבל זו היתה שעת הדמדומים. אפילו שיבל כרמי מנסור נראה כמי שמנקר במשרדי ועדת הבחירות המרכזית בעודו ממתין לספירת הקולות הסבלנית.
זו היתה שעה נוחה לשחרר את הרסן. אולי אוריך גם שתה משהו במהלך חגיגות האליפות, כפי שעשה לפני אותה שיחה באפריל. המדגמים כבר החלו להתיישר לכיוון תוצאות האמת, שהולכות ומתרחקות מחזון ה-61, אבל אוריך עדיין היה שיכור ניצחון ואפוף תהילה. נדיבות של מנצחים לא היתה שם.
לאוריך היתה סיבה טובה לחגיגה. נתניהו אולי עדיין רחוק מהקמת ממשלה, יותר ממחצית מהציבור עדיין מתנגדת להמשך כהונתו – אבל ההישג האלקטורלי היה מרשים, בוודאי כשמדובר בראש ממשלה שיתייצב בעוד שבועיים לדיון ראשון במשפט פלילי. נתניהו ניהל קמפיין אפקטיבי, ולאוריך יש בו זכויות ניהול.
אתמול נאמר כאן כי הצלחתו הגדולה ביותר של נתניהו היתה הכרסום העקבי בלגיטימיות של גנץ. נתניהו הצליח להציג את גנץ כראש ממשלה לא ריאלי (אין לו ממשלה בלי טיבי) ולא כשיר (מבולבל, מגמגם, סחיט). ההישג הזה רשום על שם אוריך, שהדהד אותו לא רק בקמפיין הליכוד אלא גם בחשבון הטוויטר הפרטי שלו. אלא שבעוד נתניהו דיבר בנאום הניצחון שלו על פייסנות, אוריך עדיין התנהג כאילו הוא בעיצומו של הקמפיין. שעות אחדות לאחר מכן, כשהליכוד יורה על עוצר ראיונות לח"כים, יהיה ברור שהוא צודק: הם עדיין בקמפיין.
מבחן הלכלוך
האש באולפן ניצתה מיד. אחרי שעלב קצת בכחול לבן ("לא רואה שם מפלגה" - מפלגה שניצחה את מפלגתו רק לפני חודשים אחדים, וגם הפעם הביאה יותר ממיליון מצביעים לקלפי), אוריך נדרש להכניס את ההישג של נתניהו ("הניצחון הגדול ביותר בחיים שלו") לפרופורציות ("עשינו סיבוב של שנה והגענו לאותה תוצאה, אולי טיפה פחות", הזכירה לו לוי). זה היה ניצחון כנגד כל הסיכויים, הסביר אוריך, ואז חידד: "כנגד קמפיין מאוד מלוכלך של כחול לבן".
כבר בשלב הזה כל צופה היה אמור לשפשף את עיניו בתדהמה, ולא משום שהשעה חמש בבוקר. אפשר לטעון שקמפיין כחול לבן היה מלוכלך –אבל לא כשהפוסל במומו פוסל. אוריך הוא אדריכל וקבלן הביצוע של הקמפיינים המכוערים ביותר של הליכוד, שממערכת בחירות אחת למשנתה רק הידרדרו אל תעלות הביוב. רק שעות אחדות קודם לכן פרסם הקמפיין (מבלי להזדהות ובניגוד לחוק התעמולה) הקלטות על ענייניו הפרטיים של בני גנץ. הוא גם טען לאורך השנה האחרונה, שוב ושוב, בקמפיין ובטוויטר, שגנץ לא יציב ולא שפוי. לשמוע ממנו ביקורת על קמפיין מלוכלך זה כמו לשמוע מאביבית בר זוהר ביקורת על ניתוחים פלסטיים. לכל היותר, זאת דעת מומחה.
הדברים קוממו מיד את היושבים באולפן. אוריך ניסה להמשיך, אבל כשאלדד יניב טען לעומתו שהוא "נכנס לגנץ לתחתונים", אוריך ענה: "לא נכנסנו עדיין". זה, כאמור, שקר - שקר שאוריך חזר עליו כשלוי חזרה על השאלה, שקר שחזר עליו בפנים חתומות. אתם יודעים מאיפה הסגנון מוכר לכם: כך, למשל, ענה ימים קודם לכן בנימין נתניהו על השאלה האם ידע על הקלטת ישראל בכר (יועצו של גנץ).
קשה להתמודד עם אדם שמדברר שקר באופן כזה: שלא מנסה להסביר, להתפתל, לתרץ, לסלף. שלא מזיע, שלא ממצמץ. אדם שפשוט אומר את השקר כפי שהוא, בקורקטיות ובאדישות. זה היה רגע מרתק, משום שלוי - מגישה מנוסה וחריפה - לא ידעה בתחילה איך להגיב. היא ניסתה לחזור על השאלה, בנוסחים אחרים, נדהמה לגלות שאוריך דבק בתשובתו, ואפילו פלטה משפט סרקסטי ("כן, לא היה כזה דבר") מרוב חוסר אונים. לבסוף פנתה לכלי העבודה המתבקש - שימוש בעובדות. היא הזכירה לאוריך שהקמפיין עסק ב"מה גנץ כן עשה או לא עשה בצוק איתן, מה הוא כן עשה או לא עשה עם נשים אחרות". סביר להניח שאוריך היה נאלץ בשלב זה להסיט את הדיון, כפי שעשה היטב בהמשך, אלמלא לוי היתה משתמשת בדוגמה נוספת - הקלטת בכר. זה כל מה שאוריך חיכה לו.
מה שהתקשורת לא מספרת לכם - וגם אני לא
הקלטת בכר - שראויה לדיון עיתונאי מקצועי בפני עצמה - היתה עוד קו שבר ביחסים המעורערים בין הימין והתקשורת. כלומר, לא ההקלטה, שפורסמה בראש מהדורת חדשות 12, אלא ההקלטה שפורסמה יום למחרת על ידי אילנה דיין ובה התגלה שנתניהו - בניגוד לדבריו - ידע על קיומה והיה מעורב בפרסומה. "היתה פה חשיפה של עמית סגל", אמר אוריך, "ואתם מערכת החדשות היחידה בעולם למיטב ידיעתי שמצליחה לתקוף פרסום של הכתב הבכיר שלכם".
זה, כמובן, עוד שקר. חדשות 12 לא תקפו את הפרסום של סגל - שכאמור פתח את המהדורה (באופן בולט במיוחד לאור העובדה שבמהדורה שודרו שלוש הקלטות נוספות - כולן נגד נתניהו - שנדחקו לירכתי חדשות הקורונה). הם העניקו לו, באיחור של יום, קונטקסט: זה היה מארב מתוכנן שהוצב לבכר ובוצע בהצלחה, בידיעה מאוחרת של נתניהו. זה לא גורע דבר מתוכן ההקלטה או מהעניין בה, אבל זה מלמד על הדרכים שבהם נקט הליכוד כדי לנצח, וחשוב מכך - על הקושי של נתניהו באמירת אמת.
הדברים של אוריך כבר הוציאו את לוי משלוותה. "אתה אומר דברים שהם לא אמת, זה פשוט דברים לא נכונים", ניסתה להיזהר במילותיה. אבל את אוריך כבר היה קשה לעצור, והוא קידם את הכלים קדימה: "הפרסום הזה של אילנה דיין עולה כדי חשד לפלילים, מפני שהדברים כפי שהם נשמעו לי כצופה מן הצד נשמעים כהאזנת סתר". אוריך הוא, כמובן, לא צופה מן הצד אלא בעל אינטרס וגם מידע פנימי; והחשד לפלילים נבדק מן הסתם על ידי היועצים המשפטיים, ואם בכל זאת נעשה שלא כחוק - אוריך הרי צריך לפנות למשטרה ולא ליונית לוי. אבל זו לא מטרתו. הוא רק רוצה לקעקע את אמינות התקשורת.
המתקפה נמשכה כשיניב משך שוב את הדיון לכיוון התחתונים של גנץ. "כתבת בכירה ומוערכת שלכם החזיקה את רוב המידע בעניין הזה", טען, "הדברים האלה לא פורסמו". בהמשך אמר: "למה אתם מחזיקים והחזקתם חומרים הרבה יותר חמורים ביחס למועמד לראשות ממשלה ולא פרסמתם?".
זו אחת הטענות הקבועות והמגוחכות של אנשי הימין, מאוריך ועד ריקלין (קו קצר למדי עובר ביניהם): התקשורת לא מספרת לכם. זה היה עשוי להישמע סביר, אלמלא גם התקשורת הימנית לא היתה מספרת לכם. במקרה כזה, הדעת נותנת שהבעיה היא לא בתקשורת - שהיא לא רק יונית לוי ודפנה ליאל אלא גם עמית סגל ואפילו אראל סג"ל – אלא במידע חסר הבסיס שאף עיתונאי הגון, ואפילו צייצן לא הגון, לא מוכן לעמוד מאחוריו.
בשלב זה נדמה לוי שבעה מהטחת ההאשמות. "לא, לא, די", קטעה את הדברים, ונקבה סוף סוף במילה המפורשת: "זה שקר".
כן, זה שקר. אפשר רק להיות מופתע מההפתעה. מי שחשב שאוריך יאפסן את מנות הרעל רק משום שהבחירות הסתיימו לא עוקב אחרי פועלו של האיש. זה מה שמקבלים כשמזמינים את אוריך הביתה: אורח שמשתין לך על השטיח. כי בשביל אוריך זה לא ראיון; זו עוד פלטפורמה לקמפיין. מזל שזה היה בחמש בבוקר.