נתחיל מהשורה התחתונה: אפשר טייל ברואנדה באופן עצמאי, בתחושת ביטחון מוחלטת ובעלויות הוגנות למדי. יתרה מכך, תוך שבועיים ברואנדה נחשפים לתרבות מרתקת וסגנון חיים שממוקד בשלב הראשון של פירמידת מאסלו. נחשפים כאן לאלפי זנים של צמחייה ובעלי חיים בתוך מרבדים אין סופיים של ירוק עד, מטיילים במסלולים עם שמות אקזוטיים כמו "שימפנזים ביער הגשם" או "גורילות בהר הגעש".
חוץ מזה, ברואנדה נהנים ממסאז' אפריקאי לישבן בנסיעה בדרכי עפר בין עדרים של זברות, מבקרים בעמותות חברתיות מעוררות השראה (ואם תרצו גם בכפר נוער שנבנה ע"י תורמים יהודים במודל ישראלי), לנים בלודג'ים מרהיבים ולמרבה הפלא מוצאים בה את אחד המלונות הטובים ביותר שתהיו בהם אי פעם. אני שמחה להכיר לכם את המדינה שיצאתי אליה רק כי הייתה "ירוקה" (כ-100 חולים חדשים ביום) וחזרתי ממנה ירוקה מקנאה ואדומה מאהבה.
תוך כמה שעות מהנחיתה ברואנדה מקבלים שיעור ראשון שמנער את כל הסטיגמות איתן יצאנו מהארץ, כי התמונה שיש לרובנו בראש כשאומרים לנו רואנדה ממש לא דומה למה שפוגשים בשטח. גם אתם מדמיינים מקום חום? בפועל מדובר בשטיח בוטני אינסופי שפרוס על תוואי טופוגרפי מרשים בין הרים ועמקים שמתמשך אל עבר אופק פוטוגני. וכן, זה אכן רומנטי כמו שרק 50 גוונים של ירוק יכולים להיות. כדי ליהנות ממנה חשוב לאהוב הרי געש, לחבב אגמים וג׳ירפות, להתרגש ממפגש עם פילים בסוואנה, לא לסלוד מצעידה ביער גשם בשעת בוקר ערפילית בחיפוש אחר גורילות ובעיקר להיות סובלני לאורז ושעועית. זהו גן עדן לחובבי בוטניקה, לצפרים, לצלמים, לאנתרופולוגים, לזואולוגים וגם למעצבי אופנה. היא מדינה נהדרת למטיילים המוצ'ילרים, כמו גם לתיירים הבורגנים ובעיקר לכל מי שמשוכנע שהיה כריסטופר קולומבוס בגלגול הקודם - כי ככה זה מרגיש פה: גילוי ארצות.
כאמור, טיילתי במדינה המרהיבה הזו במשך שבועיים, עם שתי חברות קרובות. נסענו ממזרח למערב מדרום לצפון ובחיי שלא פספסנו אף כביש סלול פלוס כמה דרכי עפר. בתוך מספר ימים כבר היינו מאוהבות בה לחלוטין: באנשים, בנופים, בפשטות ובעיקר בסיפור התקומה הקולקטיבי של מדינה שהקימה עצמה מהיסטוריה קשה לראש מצעד המדינות המתקדמות והנאורות של אפריקה. ההצלחה הזו, כנגד כל הסיכויים, דבקה בנו ומילאה אותנו בהשראה מתמשכת עד שבשלב מסוים היינו צריכות להזכיר לעצמנו שאנחנו בכלל מעם אחר.
הרואנדים לומדים על רצח העם שלהם כדי לא לשכוח, אבל גם ובעיקר כדי ללמוד איך לסלוח. בתכנית הלימודים שלהם הם לומדים גם על השואה היהודית והמוזיאון הלאומי ברואנדה, שנבנה בהשראת יד ושם, מציג אגף שלם של השואה, כך שהשיח איתם על הנושא הזה הופך ללגיטימי שקוף ואינטימי כי יש תחושה של שותפות גורל - מבלי שאף אחד מאיתנו מעז להשוות בין המקרים. הרואנדים צריכים לסלוח אחד לשני, הצד הנרצח לצד הרוצח, שחזרו לגור בשכנות: הרי הג'נוסייד שלהם היה מהבית פנימה. ואם לא די בכך הוא קרה בשנות ה-90 ולא עבר מספיק זמן מאז. כאילו שיש דבר כזה "מספיק זמן".
נחזור לרואנדה גרסת 2021: כבר בדרך מהשדה למלון (לבידוד של 24 שעות), נהיים ערים לשימור הטבע שמעורר הערכה ולסדר והניקיון מהסוג שאמא שלי הייתה אומרת ש"אפשר לאכול מהרצפה". אחרי יומיים שלושה מבינים שיש פה מערכת שלטון מהמסודרות והמאורגנות שתפגשו ושראוי שהיא תהיה מודל לחיקוי להרבה מדינות מערביות (מי אמר ישראל). לשמחתנו, את הטוב שיש לישראל הם בהחלט לוקחים בשתי ידיים והופתענו לגלות שיש פה שיתופי פעולה מובנים ומוצלחים סביב חקלאות, ביטחון, חשמל, גז ומים. כיפאק היי למדינה שלנו שחולקת את החלקים הגאוניים והיצירתיים שלנו הלאה.
ואיך יודעים שגם לנו יש מה ללמוד מהם? מעבר לעובדה שבכל יום ראשון, הראשון בחודש, כל האזרחים ללא יוצא מן הכלל יוצאים לנקות את המדינה הזאת, כולל הבוידעם, נעשה זאת לפי המדד הפופולרי ביותר בימים טרופים אלה - מדד המסכה:
כל האזרחים מילד ועד מבוגר, בכפרים המרוחקים והנידחים ביותר, הולכים עם מסיכה בכל עת. עבור הרואנדים ערבות הדדית היא לא קונספט מופשט כי אם פרקטיקה של מציאות שטבועה בהם כעם. הם חיים במדינה שהחליטה על אכיפה מוגברת של נהלי קורונה כדי להימנע מהתשה של מערכת הבריאות שלה, שעדיין מתפתחת. יש פה 12 מיליון תושבים, יש להם כ-100 מקרי הידבקות ביום והם מודאגים מזה באופן כנה ואמיתי (בעוד שאני שואלת: איפה חותמים?). אני מניחה שזה הגיוני בחברה שמקדשת קהילתיות, שמורכבת בעיקר מכפרים בהם הישרדותו של הפרט ביום יום, בלי איום של וירוסים, תלויה בסינרגיה שלו עם הסביבה והסובבים אותו.
יש להם מערכת כבישים בסטנדרט מערבי מספק שמותאמת לתנועה נוחה ובטוחה ברכב בכל הצירים המרכזיים – כל עוד מדובר בג'יפ 4X4 כמובן - כי בשנייה שתרדו מהציר המרכזי (לכוון הלודג' שלכם או לכניסה לשמורת הטבע) תעשו מעבר חד לדרכי עפר קשוחות. אנחנו נהגנו באופן עצמאי לאורך המסלול וזו הייתה החלטה נכונה וחכמה, בגלל שהרווחנו אינטראקציות נפלאות עם המקומיים שהתלהבו משלוש "מיזונגו" (לבנות) שנוהגות בעצמן.
מזג אוויר ברואנדה נוח כל השנה ונע בין 22-28 מעלות. באופן רשמי יש להם עונה יבשה ועונה רטובה, רק שבפועל מתחלפות פה ארבע עונות ביום ככה שכל אחד יכול למצוא את עצמו מבסוט או מקלל, תלוי מה השעה, אז ממש חשוב לארוז מטריה. אנחנו למשל נחתנו לחום ולחות ובמשך יומיים נשמנו מוס, ואז בצפון המדינה שלפנו את המעילים המתקפלים שלנו.
אבל עזבו את כל זה, בואו נדבר על האנשים. קשה להסביר כמה שהם מקסימים. כולם, בלי יוצא מן הכלל. לקח לנו שלושה ימים להפנים שהסיבה שמנופפים לעברנו זה לא בגלל שיש לנו פנצ'ר אלה פשוט כי הם אנשים לבביים ומסבירי פנים, בינם ובין עצמם ובעיקר כלפי זרים. ואולי זה רק אני, אבל זה עוד יותר לא מובן מאליו במדינה בה הרוב המכריע של האנשים לא מחובר למערכת מים זורמים, בזמן שאני, מערבית בורגנית, מתבוננת בהם ולא מצליחה להבין איך נשארים מאושרים בלי מקלחת חמה בסוף היום? זה מה שרואנדה עושה. היא מזמינה אותנו לרפלקציה ואינטרוספקציה. ואם שני אלה הם לא הסיבה העיקרית לצאת ולטייל בעולם לא מוכר אני לא יודעת מה כן.
את הרואנדים פגשתי כל יום, כל היום, כשהם צועדים בעשרות בצדי הדרך, בעיקר הנשים החזקות והעוצמתיות, שתמיד סוחבות משהו כבד על הראש בדרך למסחר או בחזרה ממנו. הממשל מחלק את האוכלוסייה פה ל-4 קטגוריות כדי לאפשר תכניות סיוע ולוודא שניתנת תמיכה לאלה הזקוקים לכך - ככה למדנו על תכנית מופלאה של משרד הרווחה הרואנדי שנקראת "פרה לכל אזרח". אתם מבינים כמה שונה ומרתק פה? פרה לכל אזרח!
את השיעור החשוב ביותר למדתי מהילדים הרואנדים, להם יש משימות הישרדותיות מתישות מגיל צעיר. שכשתטיילו פה, תראו מאות מהם צועדים וסוחבים ג'ריקנים של מים או זרדים כשהם יחפים ומחייכים בביישנות. את כולם צילמתי בהתרגשות בעיקר כדי להראות לבנות המפונקות שלי בפעם הבאה שאבקש מהן להביא לי כוס מים מהקומה למטה והן יגלגלו עיניים.
השתכנעתם להגיע? הנה כמה טיפים חשובים:
- טיול עצמאי ברואנדה מסתכם במחירים נמוכים משמעותית מעלות של טיול מאורגן. בדקתי אישית וההבדל הוא כ-40 אחוז חיסכון.
- עם זאת, חשוב מאוד לבחור איש קשר על הקרקע בין עשרות מפעילי התיירות שקיימים. איש הקשר יכול לסייע בתיאום של רכב, רכישת כרטיסים מראש לשמורות וכד', מה שהופך את העניין לפשוט הרבה יותר. הכי חשוב זה איש תיירות מקומי תמיד ידע לתת מידע שלא ניתן למצוא ברשת (ממסעדות מומלצות ועד רופא זמין וכד'). אחרי מחקר מעמיק בנושא אני בחרתי לעבוד עם ג'ודית ספארי ואני ממליצה עליה בחום (אם אתם עושים זאת, בקשו ממנה את זידאן).
- ציוד חובה: נעלי הליכה אמיתיות, לא נעלי ספורט. וגם סנדלי שורש כיראה לטיילים ישראלים גאים.
- גוגל מפות הוא אמצעי הניווט היחיד פה, וזה סבבה. רק שני דגשים: בהרבה מקרים המקומות לא נמצאים היכן שמופיעים במפה, אלה כמה מאות מטרים לכאן או לכאן אז אל תאמרו נואש. מה שכן - תקפידו להגיע למקום לינה חדש באור יום כדי שתוכלו להיעזר בשילוט.
- עוד יותר חשוב לגבי ניווט: לזכור שגוגל מפות זו אפליקציה שנוטה לתת לכם את הדרך הקצרה ביותר לאו דווקא הנוחה והבטוחה ביותר לרכב או לישבן שלכם. ולכן, בכל מקרה שהמפה מכוונת אתכם לדרכי עפר חשודות - תוודאו שאתם בדרך הנכונה ואם יש דרך סלולה - תבחרו בה!
- קחו בחשבון שיש "זמן רואנדה" במטבחים, גם כי האוכל מוכן טרי במקום (יתרון) אבל גם כי כל הטבחים פה בשנטי, אז חשוב לשבת לאכול שעה לפני שנהיים רעבים - בעיקר אם מטיילים עם ילדים.
- הכסף הרואנדי ישן ומשופשף והשטרות נדבקים אחד לשני - אז נא לספור היטב.
אפשרי ואף מומלץ לעשות כאן את הטיול בצורה עצמאית. ליאת במהלך הטיול | צילום: סמדר אשכנזי
המלצה למסלול של שבועיים:
- נחיתה בקיגאלי (עיר הבירה): שני לילות.
- שמורת אקגרה / Akagera National Park (חווית ספארי ועוד): שני לילות.
- מוסנזה / שמורת הרי הגעש בצפון: שניים/שלושה לילות (תלוי אם עושים את מסלול הגורילות).
- גיסני / צפון אגם קיוו: שני לילות.
- קיבויה / מרכז אגם קיוו: לילה אחד.
- שמורת ניואנגווה / Nyungwe Forest National Park: שני לילות .
- קיגאלי - לילה אחרון.
למסלול המלא, מיקומים מדויקים, המלצה על מלונות ולודג'ים ספציפיים, פרטים על עמותות ומוסדות יהודיים ואחרים, מוזמנים אלי לאינסטגרם (יש היילייט מלונות ושני היילייטס למסלול).
מה צריך לעשות כדי לנחות ברואנדה?
- מזמינים טיסה ישירה לקיגלי בירת רואנדה (נקווה שישראייר תחזור לטוס לשם בקרוב) כ-519$.
- עושים בדיקת קורונה 72 שעות לפני המראה (ויוצאים שליליים).
- מזמינים מלון בקיגאלי מתוך כ-15 מלונות שמותר לשהות בהם בלילה הראשון (תבחרו במאריוט) ותישארו בו יומיים כי התוצאות לרוב מגיעות רק אחרי 36 שעות.
- ממלאים אישור כניסה מותאם לימי קורונה, בלינק הזה. אתם תדרשו לצרף אישור בדיקת קורונה שלילית + וואוצ'ר למלון בו תשהו ב-24 השעות הראשונות מהנחיתה, כולל דיווח של שם וכתובת המלון. שימו לב שהעלות של התענוג הזה היא 60 דולר לאדם.
- 24 שעות לפני ההמראה ממלאים טופס עדכון יציאה מהארץ לפי הנהלים של ישראל כמובן.
- עולים על הטיסה שמחים וטובי לב מצוידים בספריי נגד יתושים ומתאם חשמל כמו בלונדון.
- נוחתים ברואנדה ומשלמים 50 דולר לוויזת כניסה במקום.
- עושים בדיקת קורונה בשדה התעופה ונוסעים לבית המלון שהזמנתם מתוך הרשימה עד קבלת התשובה.