כל מי שטס מכיר את ההרגשה הלא נעימה הזאת של לחץ שמתגבר באוזניים בהמראה ובנחיתה. לא פעם מספיק לנסוע מהר בירידות תלולות, כמו כביש שער הגיא, כדי שהאוזניים ייסתמו פתאום – וזה קורה במיוחד כשמצוננים.
אז למה התופעה הזאת בכלל קורית? בשורה התחתונה - בגלל הפרש הלחצים בין האוויר שבחוץ לאוויר הכלוא בחלל האוזן התיכונה.
ובהרחבה: ככל שאנחנו עולים בגובה, לחץ האוויר סביבנו יורד. זה קורה מפני שהאוויר שעל פני הקרקע נדחס על ידי האוויר שמעליו. ככל שמגביהים, יש פחות אוויר מעלינו ולכן הגז הסובב אותנו דחוס פחות.
במטוס, כמובן, לחץ האוויר מבוקר ואינו שווה ללחץ האטמוספרי האמיתי מחוץ לכלי הטיס, אחרת היינו סובלים ממחסור בחמצן ומבעיות נוספות. גם כך, הלחץ במטוס נמוך מהלחץ בגובה פני הים ונשמר בדרך כלל ברמה דומה ללחץ השורר בגובה של 1,800-2,400 מטרים מעל פני הים – כלומר בערך בגובה של פסגת החרמון. הפער הזה גדול מספיק כדי לגרום ללחץ באוזניים בירידה, כפי שיודעים בוודאי מי שעלו או ירדו מאיזשהו הר בחיים שלהם.
אוזן אחת, שני חללים
כשלחץ האוויר מסביב משתנה במהירות, לחץ האוויר הפנימי שבתוך האוזן לא מספיק תמיד להשתנות גם הוא. הסיבה לכך היא שהאוזן מורכבת משני חללים – האוזן החיצונית והאוזן התיכונה – שביניהם מפריד עור התוף שחוסם את מעבר האוויר.
חלל האוזן החיצונית מושפע ישירות מלחץ האוויר בחוץ. אבל חלל האוזן התיכונה מחובר לסביבה החיצונית רק דרך תעלה הנקראת חצוצרת השמע, שמחברת אותו אל חלל הלוע. כדי שהאוויר מבחוץ יגיע לחלל הזה עליו להיכנס דרך הפה או האף ולעבור לתוך האוזן דרך חצוצרת השמע. אם התהליך הזה לא קורה מהר מספיק, נוצר הפרש לחצים משני צדי עור התוף, וזו התחושה הלא נעימה שאנחנו מזהים כ"לחץ באוזניים".
המצב קשה עוד יותר כשמצוננים, כי אז חצוצרת השמע נסתמת לפעמים ולאוויר קשה יותר לעבור אל האוזן התיכונה ולכן התסמינים חמורים יותר.
אז מה עושים?
כשאנחנו מפהקים או בולעים, שרירי הלסת מרחיבים את חצוצרת השמע, ולכן לעיסת מסטיק, מציצת סוכרייה או שתיית נוזלים מקלות לא פעם את התופעה. בכל מקרה, בסופו של דבר לחץ האוויר משני צדי עור התוף מתאזן והכאב חולף.
יעל כורם היא דוקטורנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון