פעם אחת בחיים מותר גם לכם להודיע שאתם מתכוננים לבלות את ערב החג בטבע, בבדידות מזהרת. הרחק מהדוד המשהק, הסבתא תשושת הנפש, הדודה האקטיב-אגרסיב והאחיינים שדורשים עירוי ריטלין. בכפייה. אתם באמת לא צריכים את זה. יסלחו לכם. אז קחו פק"ל קפה, וגם צנצנת שימורי גפילטע-פיש, בשביל הסימבוליות – ואתם מסודרים.
רק עוד עניין קטן וחשוב – אם קיבלתם השראה ואתם מחליטים לצאת למקומות אחרים מאלו שצוינו כאן, בררו שלא מדובר בשמורות טבע. השהייה בשמורות בשעות החשיכה מסוכנת, אסורה, וגם פוגעת בשלוותם של בעלי החיים המאכלסים אותה. בינינו, זה יותר חשוב מלמחזר בקבוקים.
טיילת הירדן ליד כפר בלום
מאחר שחלקים נרחבים מנהר הירדן לא נגישים בקלות או אסורים לשהייה בלילה, ישנו פתרון מעט מפונפן, בדמות טיילת הירדן. למה מפונפן? כי בכל זאת, מדובר בטיילת מסודרת, מסודרת מדי. מצד שני, האם באמת יש לכם כוח למשהו לא מסודר בערב החג? יאללה, שיהיה מסודר, שיהיה קל, העיקר האווירה. ואווירה אכן יש פה.
הטיילת נמשכת לאורך כקילומטר וחצי, ומספקת לעין יופי של נופים – נהר הירדן שעושה את דרכו בעדנה בין מדשאות מטופחות, שביל טיול מרוצף, וגם כמה "בריחות" אל נקודות פראיות למחצה. מנגל אסור לעשות פה, אבל נשנושים – בכיף.
הגעה: בצומת גומא עולים לכביש מס' 977 שיוביל אתכם לצומת המפנה לכיוון קיבוץ כפר בלום. חולפים על פני הכניסה לקיבוץ, ומיד אחריה פונים ימינה לחניון של אתר הקיאקים ובית הספר המקומי. מחנים וצועדים מזרחה לכיוון הירדן, אל גשר בטון. עוברים את הגשר ומגיעים לטיילת.
הגלריה הירוקה ליד שפיים
פעמים רבות, רבות מדי, חלפתי על הכביש המהיר ובזווית העין קפצו לי דימויים מפוסלים. ועד שהבנתי מי נגד מי, הכל כבר חלף. אז יום אחד החלטתי לחקור, וגיליתי את מה שלא מעט (אך גם לא הרבה) גילו לפניי: את הגלריה הירוקה (פארק דינה) בין שפיים לארסוף.
אין דברים כאלה. אין. בעיקר כי הכל פה מפתיע, בלי יחסי ציבור ובלי רוח וצלצולים. מדובר בעשרות רבות של פסלים סביבתיים שיצרו אמנים מישראל ומחו"ל, הנטועים בלב שדות חקלאיים או לצד עצים ממינים שונים ומשונים. הכל פרי יוזמה של תושב מקומי בשם דניאל מנהיים. אין דמי כניסה, אין שערי כניסה, וסומכים עליכם שלא תגעו, לא תשחיתו, ובמיוחד בשעות ערב החג – גם לא תרעישו. אחרי סיבוב הכרות קצר, בחרו את התפאורה המועדפת עליכם – והעבירו ערב מעורר השראה.
הגעה: בכביש החוף, בנסיעה מדרום לצפון, נכנסים לשפיים תחת הגשר. בכיכר הראשונה פונים שמאלה (דרומה) ובכיכר הבאה ימינה ומיד שמאלה, בעקבות השילוט, אל דרך עפר.
מנזר האחיות מציון בעין כרם
אם אתם מעוניינים שהבריחה שלכם מסעודת החג תהיה קיצונית, כזו שנוגעת בצד האפל של חילול הקודש, למה שלא תעבירו ערב, לילה ובוקר במנזר? ואם כבר מנזר – לכו על "האחיות ציון" בעין כרם. כדאי לחקור מעט את תולדות המקום לפני שמגיעים, וללמוד על מסדר הנזירות הזה, שתחילתו במאה ה-19.
כך או כך, זהו מתחם ציורי ופסטורלי לעילא, מהסוג שמצית את דמיונם של כרישי נדל"ן. יפה פה – בין ערוגות פורחות ועצים קשישים, שבילים צרים וחומות נושנות. שבו בגינה כל הערב אפילו, וצפו אל הנוף. לא תשבעו לרגע. בלילה ימתין לכם אמנם חדר ברמת דירוג שנעה בין הספרטני לאקסטרה-ספרטני, עם מיטה צרה שחורקת וכיסאות מעודדי פריצת דיסק – אבל זהו הרי חלק מהקסם הנזירי. אין טלוויזיה ובטח שאין ג'קוזי. יש רוגע, נוף, וגם סמטאות עין כרם הריקות. ריקות, כי אנשים נורמליים אוכלים עכשיו עם המשפחה שלהם.
הגעה: מנזר האחיות מציון (נוטר-דאם דה סיון) נמצא ברחוב האורן 23, עין כרם. יש להזמין מקום מראש (02-6415738).
מערות אפקה בתל אביב
אם אתם גרים באזור המרכז וממש לא בא לכם לצאת למסע של שעתיים, הנה מקום שלא רבים מכירים. נוסעים לרמת אביב ג', צועדים ארבע דקות – ומגיעים אל מערכת של מערות קבורה שומרוניות שנחצבו לפני דורי-דורות בסלעי הכורכר. יורדים בזהירות פנימה, חוקרים מערה או שתיים, ותופסים פינה שבה פורקים את פק"ל הקפה. קלאוסטרופוביים? בדרך למערות מתנשאת גבעה רמה שממנה נשקף עמק גלילות כולו. ויש פה גם שדרת איקליפטוסים יפה שאפשר למצוא לצדה פינות שמשקיפות על ואדי יבש אך פוטוגני, ומה לא. נכון, הכל מוקף בנחשי אספלט סואנים עם פקקי החג – אבל היי, אל תהיו קטנוניים כשמדובר בבריחה מהמשפחה המורחבת.
הגעה: מחנים בפינת הרחובות דרזנר וגרונר ברמת אביב ג', וצועדים לשדה שמצפון לה. ממשיכים במקביל לנתיבי איילון, עד שמגיעים.
סטף בהרי ירושלים
"היי, זה נורא פופולרי". "היי, זה נורא שנות התשעים". "היי, כבר היינו שם". היי, תקשיבו – הסטף הוא ה-מקום להגיע אליו אחרי שההמונים עוזבים או לפני שהם מגיעים. כי כאשר המרחב המקסים הזה נעזב לנפשו, הוא מקבל צורה אחרת. אשכרה. המעיינות הופכים להיות זכים יותר, הניקבה שמובילה אל המערה בעין ביכורה הופכת להיות מפחידה ומסתורית יותר, בריכת עין סטף מקבלת גוון אקזוטי יותר, והנוף הכללי – עם הטרסות והגפנים וההר הגדול שממול - נדמה כלקוח מארץ האגדות. בעיקר אם אתם בחברה נכונה. קחו פנס ולכו על זה.
הגעה: מכביש 1 (תל אביב-ירושלים) יוצאים במחלף הראל ועולים לכביש 3965. מגיעים לכיכר גדולה שבה שילוט המכוון ישר, לאתר הסטף. מהחנייה העליונה של הסטף ממשיכים בכביש צר ומפותל היורד עד לחנייה התיכונה. מחנים וצועדים לפי השילוט לעין סטף ועין ביכורה.
בית הקברות העתיק בצפת
הנה לכם בילוי מורבידי, אפל, מסתורי, וכזה שלא תשכחו במהרה – לילה בבית הקברות העתיק של צפת – מרחב גדוש באנרגיות, לחשים, ואולי גם כשפים. חובבי צילומי הלילה יחגגו פה, וגם אלו שלא. זהו אחד המקומות המרתקים – לא עוד קבר צדיק כזה או אחר, אלא עיר מתים שלמה, שהלילה מעצים בה כל רגש.
בית הקברות העתיק נולד במאה ה-16, והוא ניצב על מדרון תלול ואל מול נוף חשוך של הרי הגליל. כאן, הטופוגרפיה נועדה להעצים את חוויית הביקור. אחד הקברים הידועים פה הוא זה של המקובל רבי יצחק לוריא אשכנזי, המכונה "האר"י הקדוש". קבר כחול, צנוע יחסית, שטפטופי שעוות נרות וספרי קודש מרוטים עוטפים אותו מכל עבר. אחרי השיטוט במקום (שימו לב שפה ושם התשתיות מעט רופפות – לכו בזהירות), מומלץ לקנח בתעייה בסמטאות צפת העתיקה. לכו לאיבוד – זה כיף גדול.
הגעה: יש שילוט מהעיר העתיקה. אפשר לחנות באזור גן המצודה, לצד רחוב יפתח, ולערוך מסלול ארוך.
חוף האמה בקיסריה
לחוף האמה בקיסריה יש ערך מוסף ראוי. זה לא רק עוד חוף, אלא חוף שממנו אפשר להגיע בהליכה נינוחה אל החוף של ג'סר א-זרקא, הצפוני מעט, שנראה כמו כפר דייגים ים תיכוני קלאסי (אך לצערנו – לעיתים מוזנח מדי). כל כך קרובים, שני החופים הללו, וגם כל כך רחוקים.
חוף האמה יקבל אתכם עם תפאורה הולמת בדמות אמת מים קדומה, שקשתות אבן גדולות מופיעות בה. השער הסימבולי הזה יוביל אתכם אל בילוי חופי לילי נהדר – בין אם תמצאו פינת רביצה ולא תזיזו אצבע, ובין אם תחליטו לחקור את הצפון הפראי (ע"ע ג'סר). לצד הים תמצאו דיונות שמזמינות רביצות והתחבאות מהעולם, ובמים – סלעים עטורי אצות, שסרטנים מבועתים מתרוצצים ביניהם.
ואופציה ימית לתל אביביים נטולי רכב: הלגונות הקטנות, הכמעט בלתי נראות, השוכנות בין תחנת רידינג לחוף תל ברוך, מול הגדר המערבית של שדה דב.
הגעה: מגיעים לשכונה מספר 2 בקיסריה, וממנה נוסעים לפי השילוט.
עין יזרעאל בעמק חרוד
דרך העפר - הדי פּוּשטית, יש להודות - לא מעידה על מה שנמצא בהמשכה. ואז אתם מגיעים למקבץ של אקליפטוסים. כבר ראיתם מיליון כאלה. ואז מחנים, יורדים, סוחבים את הפקלאות, ונכנסים אל לב החורש הקטן. נכנסים ומופתעים בגדול - כי ללא כל הכנה מוקדמת, יתגלו לעיניכם פלגי מים קטנים הזורמים בתעלות צרות אל בריכה גדולה, ירקרקה וקרירה, שבלבה שריד נושן של טחנת קמח. כמו אי בודד שממש מפציר בכם לדלג אליו ולהיכנס פנימה. אי בודד, מטר וחצי מעפולה. הייתם מאמינים?
בעניין ה"בודד", אגב – בואו נוריד ציפיות, כי יש סיכוי שלא תהיו פה לבד. מצד שני, לכו תדעו לאן תוביל הדינמיקה הקבוצתית: לילה, תחילת הסתיו, פליטי ערב חג. הכל יכול לקרות.
הגעה: מכביש 675, בדרך עפר המצויה כמה מאות מטרים מדרום לצומת נבות. יש לרדת לשביל העפר בזהירות.
יער שוויץ ליד טבריה
לא בטוח מה הוליד את מה: היער את הנוף הנשקף ממנו או הנוף את היער שנטוע בלבו. אבל האם זה משנה? יער שוויץ, שחלק ניכר מעצים תלויים על המדרון מעל טבריה ומתחת לפוריה, מספק תצפיות נהדרות אל הכנרת וסביבתה. ככזה, זהו יער של זולות, של המון נקודות שבהן תוכלו לעצור את העיר ולהעביר ערב ולילה במקום אחד, מבלי להשתעמם לרגע. פיקניק הוא חובה כאן, וכדאי להצטייד מראש. אפשר גם לתפוס מרפסת תצפית – זה יותר בורגני ופחות יערני. שיקול שלכם. עשו סיבוב הכרות מקדים ותחליטו לבד מהי חלקת אלוהים הקטנה שלכם.
הגעה: אל היער ניתן להגיע בעקבות השילוט גם מטבריה וגם מפורייה. דרכי היער משולטות היטב.
יער להב
יער להב, בעיקר בשעות בין הערביים והערב, הוא מהמקומות האלה שבספרי הטיולים מכנים "מרחיב את הלב". זה ביטוי של דודות, נכון, אבל הדודות נשארו עכשיו הרחק מאחור, אז אפשר להשתמש בו. יש בו הכל מהכל: תצפיות נוף גבוהות לעבר צפון הנגב, המון-המון פינות סודיות שמומלץ לרשום על שמכם בטאבו (לפחות לכמה שעות), ים של שבילי הליכה ורכיבה, וגם חורבה עתיקה ומעוררת סקרנות בשם חורבן רימון - שרידי יישוב הכולל מערות קבורה עתיקות ובית כנסת קדום. היער משולט היטב, ומתוך 25 אלף הדונם האלה, בטוח שתמצאו איזו פינה שתתאים לכם.
הגעה: בצומת להב שבכביש מס' 40 פונים מזרחה לכביש 31 ונוסעים לפי השילוט.
