בשבטי ישראל היו שני בעלי תפקידים עיקריים – המלך או מנהיג השבט, ולצידו הכוהן הגדול. מבנה דומה לזה מתקיים עד היום בשבטי הילידים בכל רחבי העולם, בהם תמצאו את הצ'יף, מנהיג השבט, ואת השאמאן, שהוא המנהיג הרוחני.
"השאמאן אחראי על הבריאות הרוחנית של הקהילה, והוא מהווה חוליה המחברת בין עולם הרוח לבני האדם", מסביר דוב טרובניק, המפעיל עם בת זוגו טרה את מרכז הרוח הגדולה. "הוא פותר סכסוכים, עורך טקסי בגרות, נישואים ומוות, מעביר מסרים. זה נעשה בכל מקום בעולם בהתאם לניחוח ולארומה של המקום - השאמאן בהודו לא יערוך את אותם הטקסים כמו השאמאן בדרום אמריקה, אבל יש קווים דומים מאוד".
בעידן המודרני, דרכו של השאמאן מצאה לעצמה אחיזה גם באדם הלבן, המודרני, שלרוב אינו קשור לשבטי ילידים ונולד לדת מונותאיסטית. דוב וטרה הם ביטוי הולם לתופעה, שקיבלה את הכינוי שאמאניזם. השניים פגשו את העולם הזה דרך סבתא טווילה, זקנת משפחת הזאבים בשבט הסנקה שבצפון אמריקה, למדו ממנה והביאו את הידע לישראל. בהמשך הם למדו אצל מורים שונים במקומות שונים בעולם, והפכו במרוצת השנים לשניים מעמודי התווך של השאמאניזם בישראל.
אז מהו שאמאניזם בעצם? "הרעיון הוא לקחת חתיכות קטנות מתוך דרך השמאן, ולתת אותן לכל מי שרוצה כדי להשתמש בהן להיטיב עם החיים שלו", מסביר דוב.
הקשבה והרמוניה
תפיסת העולם השאמאנית מבוססת על שני עקרונות בסיסיים, מסביר דוב. הראשון הוא הקשבה. "יש משהו מאוד חזק בהקשבה פנימה והחוצה. המילה האינדיאנית tiawhe משמעותה דממה, וטווילה שמה דגש על כניסה לדממה שבין שתי פעימות לב ומשם להקשיב ולפעול". הדבר השני הוא הרמוניה. "אנו לא מדברים על איזון אלא על הרמוניה. לאפשר לחלקים בתוכנו ומסביבנו להביע את עצמם בשונות שלהם, ולנסות להביא את כל זה למשהו הרמוני כדי לחוות נעימות ויופי בחיים שלי".
על בסיס שני עקרונות אלו נבנה עולם שלם של מושגים, מנהגים וטקסים. למשל, השימוש בתופים המדמים את קצב פעימה של האדמה, מקל המשמש לדיבור, התייחסות לארבעת הכיוונים/יסודות, עץ החיים ועוד.
נשמע כמו דת לכל דבר.
דוב: "זו לא דת, היא מוגדרת כמסורת. אין פה אלוהות, אנחנו לא מתפללים למישהו. אנו מתייחסים אל הכל כבני משפחה שלנו - העץ הוא אח שלי, השמש הוא סבא שלי והאדמה היא אימא שלי. אנחנו לא מתפללים לאימא אבל מדברים איתה, מתייעצים, מבקשים שהיא תעזור לנו וחוגגים איתה את החגים שלה".
אז במה יכול לעזור השאמאניזם לישראלי המודרני? לדברי השניים, כמעט בכל דבר. החל מריפוי כאבים נפשיים ומצבים רגשיים קשים, דרך ריפוי של מחלות שונות ועד קבלת הכוונה וייעוץ בהתמודדויות שלנו בחיים. "השאמאניזם יכול לתת דרך לחיות את החיים המאפשרת לנו למצוא את המקום שלנו בפאזל שנקרא החיים. התהליכים איטיים – כמו עץ, שעוברות שנים עד שהוא מניב פרי – אבל האדם מתחיל למצוא את המקום שלו בחיים, מזהה מי הוא, איזה פוטנציאל גלום בו, ואיך להוציא את עצמו החוצה בדרך שתעשה הרמוניה ויופי בפנים ובחוץ".
תרומה נוספת, מסביר דוב, היא החיבור לקהילה. "בדרך השאמאנית קורה קסם - אנשים מתחילים להיות ביחד. ונוצרת חברותא וחום אנושי, סוג של ערבות הדדית, וזה מרפא ברמה עמוקה, מחזיר שפיות לחיים".
איך עושים את זה?
רוצים להתחיל ליישם את השאמאניזם בחייכם? הנה שלושה דברים שתוכלו להתחיל לעשות.
להתחבר לעצים. "העצים יכולים לקחת מאיתנו את הדברים המעיקים עלינו ולתת לנו דברים טובים", אומרת טרה. "אם אני מאוד כועסת, אני יכולה לשבת ליד עץ, להשעין את הגב שלי עליו ולהתכוון במחשבה: 'אני מאוד כועסת ואשמח אם תקח ממני את הכעס'. העץ יוציא ממני את הכעס וייתן לי בתמורה רוגע ושלווה. אם נשב ליד עץ חמש דקות ביום ונבקש ממנו עזרה, אני מבטיחה שהרופאים יראו את האנשים הרבה פחות".
לכבד את הזקנים. "אנו מבינים שככל שאנשים זקנים הם חכמים, ויש להם יותר מה לתת לנו", אומר דוב, "וזה שמישהו מת לא אומר שהוא לא יכול להשאר ולהדריך. ההצעה היא ליצור שולחן קדמונים – תמונה של סבא וסבתא שנפטרו לצד דברים המייצגים אותם. כל בוקר, מדליקים נר קטן ומבקשים שהנוכחות שלהם תהיה איתנו, תגן ותדריך. זה יכול לפתוח המון דלתות בחיים שלנו".
לחגוג את המחזור החודשי. "כל אישה היא נציגה של אימא אדמה, והגוף שלה מותאם לגוף של אימא אדמה", מסבירה טרה. "המחזוריות שבה האישה עובדת מאוד דומה לזו של הלבנה ואימא אדמה. אחד הדברים המשמעותיים הוא להתחיל לחגוג את זמן הדם, המחזור. לעשות מסיבת מחזור, ולשמוח בזה שהגוף שלנו עובד בהתאמה עם אימא אדמה, שהדם שלנו מקודש ושבזמן הזה אנו מחוברות לתדרים יותר מיסטיים ועמוקים".
ב-30.4 יתקיים בקיבוץ חורשים הפאצ'ה מאמא, כנס בן יום אחד של מורים ומטפלים בשאמאניזם, אותו מארגנים זו השנה השניה דוב וטרה. הכנס יכלול טקסים, סדנאות, מעגלי שירה ועוד, והוא מוגבל ל-500 איש.