"החרדים חיים על חשבוננו"

שני דברים יש לי לומר: הגיע הזמן וזה לא מספיק. הגיע הזמן שיופסק העוול הזה שבו אברכים שלא עושים דבר כדי לקיים את עצמם גוזלים את כספי המסים שלנו. החלטת בג"ץ להפסיק לשלם הבטחת הכנסה לאברכים היא מבורכת, כי היא עושה מעט לתיקון העוול הזה בו חלק אחד מהחברה חי כטפיל על גבו של חלק אחר. וזה לא מספיק, כי הבטחת ההכנסה הזו היא רק פן אחד של הבעיה. החרדים עדיין מסרבים להכניס לימודי ליבה אל מערכת החינוך הנפרדת שלהם, ובכך דנים את ילדיהם לחיים על חשבונם של אחרים, שכן גם אם ירצו בכך לא יוכלו להשתלב בשוק העבודה.

התגובה החרדית מקוממת במיוחד, אבל לא ממש מפתיעה: "זכות הקיום [של החילונים] זה להחזיק בכמה גרושים את לומדי התורה", אמר על הפסיקה המנהיג הליטאי הרב שטיינמן. נו, אז הם חושבים שאנחנו לא רק עובדים בשבילם, אנחנו גם חיים בשבילם. לא מזכיר לכם צורת חיים מסוימת?

סטודנט לפחות מסיים מתישהו את לימודיו

הטענה לפיה תקצוב תלמיד ישיבה חרדי זהה למימון סטודנט היא לא רק מטעה, היא שקרית. המדינה מתקצבת את הכוללים ומוסדות הלימוד המוכרים של החרדים. הסטודנטים הלמדים במוסדות השכלה גבוהה לעומת זאת לא זוכים להבטחת הכנסה, בניגוד ל"מקביליהם" החרדים. ובל נשכח שהסבסוד ללימודים גבוהים מגיע רק לתלמידי האוניברסיטאות, כאשר יותר ויותר סטודנטים בישראל לומדים במכללות שאינן זוכות לסבסוד. על תקצוב מחייה מהמדינה אין בכלל מה לדבר.

ויש גם עוד הבדל קל - סטודנטים מסיימים מתישהו להיות סטודנטים, לעומת האברכים, לפחות אלה מהם שמקבלים את השקפתו של החזון איש, שממשיכים בלימודיהם לנצח. לימודי הדת האינסופיים וההישענות של הקהילה החרדית על גבו הכלכלי של יתר הציבור הם לא מסורת עתיקת יומין, אלא המצאה של מדינת ישראל. סיום המצב הזו לא פוגע בשום "מסורת אבות", וכל אמירה כאילו אנחנו כורתים את הענף עליו אנחנו יושבים היא טועה ומטעה.

מי באמת תורם יותר לחברה?

יפים בעיניי הדברים שכתבה השופטת פורקצ'יה בהחלטתה: "מדיניות שמעניקה תמיכה למגזר מסוים שאינה מיועדת לקדם את דרכו לשוויון מלא בהשוואה למגזרים אחרים אלא כדי לשחרר את בניו מאחריות חברתית פוגעת בכלל האוכלוסייה". איש לא חולק על היותם של החרדים אחת השכבות העניות והחלשות כלכלית בישראל. הבעיה היא שהם פועלים לא כדי לשפר את מצבם, אלא כדי להנציח אותו. אם החרדים באמת רוצים לשפר את מצבם, הם צריכים לספק לעצמם סיכוי שווה בשוק העבודה, קרי לפעול לקיום של מערכת חינוך שתאפשר להם להשתלב בו. אבל הם לא רוצים. הם מעדיפים להמשיך לחיות על חשבוננו ועל חשבון נשותיהם המפרנסות, ולבעוט בכל יוזמה שמנסה להוציא אותם מהמצב הזה.

אז בג"ץ תיקן את העוול. זהו ניצחון, אך ניצחון חמוץ. ההחלטה מנומקת בשאיפה להשוות את מצבם לשל אלה הלומדים במערכות ההשכלה הגבוהה בישראל, מה שמזכיר לנו שהמצב הנוכחי, בו צעיר ישראלי נאבק על מחייתו בעת שהוא שוקד על לימודיו, אינו "גזירה משמיים" אלא בחירה של נציגי הציבור שלנו. אלה בחרו לממן דווקא את תלמידי הכוללים, שכנראה תורמים לתפיסתם לחברה הישראלית הרבה יותר מצעירים הלומדים משפטים, הנדסה, ספרות או היסטוריה. כי מהי תרומתם של בעלי תואר אקדמי ממוקצעים בהשוואה למי שהוסמך לרבנות?

>> דודו כהן לא מבין מה יש לכם נגד בחורי ישיבות

ליאור באקאלו הוא עורך עמוד הבית ב-mako
הקטע פורסם במקור בבלוג החברתי-צרכני "ג'וקים" והוא מובא כאן בשינויים קלים