"החלום שלנו הוא לקלוט עוד ילדים"

ילד שתקף את הוריו בסכין; נער שהכריח את אחותו להרוג במו ילדיה את הכלב שלה; נערים שלא נרדמים בלילה בגלל הזיות ומחזות שווא, וילדים בני 12 עם עבר של ניסיונות התאבדות - אלה הם רק חלק מן המקרים הקשים שמגיעים לטיפול בפנימיית בני ארזים בראשון לציון.

ביום שני הקרוב יתקיים ערב התרמה שהכנסותיו יסייעו להמשך פעילות הפנימייה, לצורך קליטת הילדים והטיפול בהם. במקביל ישודרו שני פרקי הסיום של הסדרה הדוקומנטרית "משפחות" שאורן לוי, המטופל בפנימייה, הוא אחד מגיבוריה. יוצרי הסדרה, האחים היימן, הכירו את לוי במסגרת פרויקט "יוצרים עם קשת", שבמשך שנתיים הפעיל בפנימייה סדנה ללימודי קולנוע וטלוויזיה.

לוי, נער בן 20 שסובל מתסמונת אספרגר, הגיע לפנימיית בני ארזים בגיל 16 לאחר מספר ניסיונות התאבדות ואשפוזים פסיכיאטריים. בגיל הינקות ננטש על ידי הוריו הביולוגיים בגוואטמלה עקב קשיים כלכליים של המשפחה והועבר למשפחה אומנת. כשהיה בן שלושה חודשים, אהוד ודבורה לוי, זוג ישראלים ששהה בגוואטמלה, החליטו לאמץ את אורן ולהביא אותו לישראל.

מתוך הסדרה משפחות

במהלך ילדותו אובחן אורן בתסמונת אספרגר אשר הקשתה עליו להשתלב בלימודים ולהשתלב חברתית והוא עבר התעללויות על ידי הילדים בבית הספר. "לא הייתי אלים מטבעי", הוא מסביר, " זו הייתה הדרך שלי להתבטא. הילדים בכיתה לא אהבו אותי, הם התעללו בי, קיללו והיכו אותי. אולי כי הצבע שלי שונה משלהם. הייתי ילד מבולבל ולא ידעתי איך לבטא את עצמי בדרכים לא אלימות. היום אני לומד איך להבליג".

דרך נוספת לבטא את כעסו ותסכולו, התבטאה בניסיונות חוזרים ונשנים לשים קץ לחייו. "ניסיונות ההתאבדות שלי התחילו בגיל 13", הוא מספר, "לא היה לי טוב בבית הספר וניסיתי לקפוץ מהמרפסת". בשלב זה הבינו הוריו כי ללא הטיפול הנכון, הם עלולים לאבד את בנם, ושלחו אותו לאישפוזים פסיכיאטריים. "נכנסתי לאשפוז ויצאתי מאשפוז, ככה בכל פעם מחדש", אומר אורן, "ואז עברתי מפנימיה אחת לאחרת ואף אחד לא הצליח לעזור לי. עד שהגעתי לפנימיית בני ארזים, והיום אני מרגיש שהשתניתי".

"הצד הטוב ניצח"

תהליך קליטתו של אורן בפנימייה לא היה קל, כפי שמעיד על כך מנהל הפנימיה, עודד קורתי: "אורן היה ילד מיוחד מהרגע שהגיע. יש לו שני צדדים: מצד אחד הוא סקרן, מבין ורגיש, מאוד רוצה וחולם. מצד שני היו המון משברים והתנהגותיות של להרוס כל דבר סביבו, תוקפנות מאוד גדולה כלפי המשפחה, התנהגויות מסוכנות לעצמו והיעלמויות לכל מיני מקומות. הייתה אצלו כמיהה ובקשות להתאשפז. כל הזמן היה אצלו פער בין רגעים של תפקוד מאוד טוב לתפקוד לקוי, כמו שני כוחות שנלחמו בתוכו. לשמחתי הרבה, ככל שעבר הזמן, הצד הטוב ניצח".

"החלום שלנו הוא לבנות עוד קומה שם נוכל לקלוט עוד ילדים"

במשך שהותו בפנימייה עבר אורן ל"ווילה", שלוחה של פנימיית בני ארזים, שפועלת בראשון לציון ומונה 13 ילדים ובני נוער, אשר נחשבים לבוגרים יותר מבחינה קוגניטיבית ונפשית ובשלים להתמודד עם העולם שבחוץ. גם בשהותו במסגרת זו ניסה אורן לשים קץ לחייו, לאחר שניסה לקפוץ מגשר המיתרים בירושלים, ורק התערבות השוטרים שהגיעו למקום מנעה זאת. ניסיון ההתאבדות האחרון אירע לפני כשלוש שנים, לאחר שברח מהפנימייה ונסע לתחנה המרכזית בתל אביב, שם בלע כמות גדולה של כדורים במטרה לסיים את חייו. היעלמותו של אורן הצליחה להדאיג את המדריכים בפנימייה ואת הוריו המאמצים. הם ניסו ליצור איתו קשר, אך הוא לא ענה. בשלב מסוים, הוא התקשר הביתה וסיפר שהוא בלע כדורים ושהוא מפחד. שני מדריכים בפנימייה נשלחו למקום בו היה ולקחו אותו לבית החולים, שם קיבל טיפול רפואי שהחזיר אותו לחיים.

מכאן חל שיפור ניכר במצבו הנפשי וההתנהגותי של אורן. בניגוד למקומות הקודמים בהם שהה, כאן הצליח להשתלב היטב בקרב הילדים בפנימיה ולמד לרסן את כעסיו. אחד ממדריכיו של אורן, יהונתן הייק, שמלווה את אורן מזה ארבע שנים, מעיד על השינוי שחל בו: "כשהוא הגיע לפה הוא התמודד עם חרדות ותסכולים בדרכים של התפרצות אלימה כלפי ההורים המאמצים והסביבה הקרובה שלו, בניסיונות בריחה ואפילו בפגיעה עצמית. עם הזמן הוא התחיל להראות ניצנים של משהו אחר, הראה יכולת להתחבר לאנשים אחרים וגם נתן ביטוי לעצמו. ההתפרצויות והבעיות שלו ירדו והתמתנו. אמנם החרדה עדיין הייתה קיימת, אבל בניגוד להתחלה, הוא פותר אותה בצורה בוגרת יותר ולא בדרך אלימה".

"החלום - להכין אוכל לאנשים שאין להם"

בעוד כחודשיים יסיים אורן את קורס הטבחים במלון דיויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, ואז יצא לראשונה לחיים עצמאיים בעולם הגדול. "יהיה לי קצת קשה לעזוב את המקום", הוא אומר בעצב. "אני הילד הכי גדול בבני ארזים ומאוד נקשרתי לילדים ולצוות המדריכים". אורן מתקשה להחליט מה יעשה כשיעזוב את הפנימייה, רק לגבי דבר אחד הוא בטוח: "הגעתי להחלטה שאני רוצה לתת מעצמי ולעזור לאנשים כמוני. החלום שלי הוא להיות טבח במקום שעוזר לאנשים נזקקים. לא להכין אוכל לאנשים עשירים עם כסף, אלא לאנשים שאין להם", הוא אומר.

פנימיית בני ארזים הוקמה בשנת 1992 על ידי עמותה ציבורה בניהולה של ד"ר שולמית בלנק, רופאת ילדים ופסיכיאטרית. הפנימייה היא הוסטל פוסט אשפוזי המספק שירותים לאגף השיקום במשרד הרווחה, והליך הקבלה לפנימייה מתבצע בצורה מוסדרת דרך שירותי הרווחה. בפנימיית בני ארזים יש נכון להיום 42 ילדים בגילאי 12-19, כאשר רובם נאלצו לעבור מסגרות חינוכיות רבות, בהם הוסטלים, מרכזי יום ומסגרות אשפוז פסיכיאטריות עד שנקלטו בפנימייה. רובם הגדול של הילדים מגיע מבתים הרוסים, בהם אחד ההורים ישב בכלא, סבל מהתמכרות מסוימת או מהפרעה נפשית.

הילדים שוהים באופן קבוע בפנימייה, הם ישנים שם, אוכלים ארוחות חמות, משחקים עם בני גילם ומקבלים סיוע חינוכי בבית הספר שפועל במקום. חלק גדול מהם אף משולב במערכת החינוך הארצית. הילדים אמנם נמצאים בפנימייה באופן קבוע, אך מדי פעם הם יוצאים לביקורים משפחתיים. 

לדברי הייק, צוות העובדים במקום, עושה ימים כלילות כדי לגרום לכך שהילדים יחזרו להתגורר בבית הוריהם וינהלו חיים עצמאיים ללא תלות במסגרת טיפולית זו או אחרת. המטרה היא למנוע את הסיכוי לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. "אנחנו מתנגדים בתוקף לשלוח ילד לאשפוז. רוב הילדים שלנו עברו אשפוזים פסיכיאטריים חוזרים, שלא רק שלא עזרו להם אלא גם לא נתנו להם את הכלים להמשיך להתקדם ולהתמודד עם הבעיות. אשפוז פסיכיאטרי ממושך למעשה משמר את הבעיה כמו שהיא – שהילד לא מסוגל וחייב מישהו שמישהו אחר ינהל את חייו. אנחנו אומרים ההיפך: 'אתה לא יכול כל מה שאתה רוצה, אבל אתה מסוגל להרבה יותר ממה שאתה חושב", הוא אומר.

פנימיית בני ארזים מתוקצבת על ידי משרד הרווחה, אך בכל הנוגע להוצאות כספיות בגין טיולים, חוגים או שיעורי נהיגה, הם נעזרים בתרומות. "החלום שלנו הוא לבנות עוד קומה שם נוכל לקלוט עוד ילדים", אומר קורתי, "יש רשימת המתנה מאוד ארוכה של ילדים שהיו אמורים להיכנס אלינו עוד אתמול, אבל הם נאלצים לחכות 4 חודשים".

ביום שני הקרוב, בשעה 20:30 באולם רקנאטי במוזיאון תל אביב, יתקיים אירוע התרמה למען פנימיית בני ארזים. כל ההכנסות הן קודש להמשך פעילותה החשובה של הפנימייה שמעוניינת לקלוט ילדים נוספים שנמצאים ברשימות ההמתנה הארוכות שלה.

סיפורו של אורן לוי תועד בסדרה הדוקומנטרית "משפחות", של תומר וברק הימן אשר ליוו אותו למפגש ראשון ומרגש עם הוריו הביולוגיים בגואטמלה. שני פרקי הסיום של הסדרה ישודרו בערב ההתרמה.

כרטיסים לאירוע ההתרמה ניתן לקנות בקופות המוזיאון במס' 03-6077020 במחירים שנעים בין 50 -250 שקלים.