כשתיכנס דמות חדשה לחדר, באופן טבעי ננסה להבין מיהי העומדת מולנו. סביר להניח שנסווג אותה לקטגוריה חברתיות כלשהי, וכאן התרבות הישראלית נכנסת לתמונה. אז כיצד יזהה הישראלי הממוצע את דמותה של הלסבית כבר בתקופת ביה"ס? היא ודאי תלבש בגדים רחבים, בהפסקות תעדיף לשחק עם הבנים, וכשתעלה על מדים למגרש הכדורגל נוכל להעניק לה את תואר הלסבית באופן רשמי.
>> קיבל מכתב פינוי מדירתו - כי "קיים סקס רועש מדי עם גבר"
>> פסק דין היסטורי: האדם הראשון שאינו זכר ואינו נקבה - באופן חוקי
לעיתים נראה כי יחסה של החברה לאישה העוסקת בספורט מעין זה הוא כאל מישהי העוברת על כללי הנשיות. בעוד שהתעמלות אומנותית "מאושרת" לנשים וספורט כגון טניס וכדורעף זכו למעמד "נטרלי", עיסוקן של נשים בכדורגל מעורר תהיות. מה עומד מאחורי הקישור בין עיסוק בספורט לזהות מינית? האם ישנה אמת מאחורי הסטיגמה או שמא מדובר בשמועה משוללת יסוד?
במתכונת של אחת לשבוע מתכנסת קבוצת כדורגל נשים בתל אביב. הקבוצה פועלת במקביל לקבוצה נוספת בבאר שבע, ושתיהן פתוחות לנשים בגילאי 22-36. מיכל רוטנברג וחברתה תמר משה, הן האימהות המייסדות של הרעיון, מנהלות ומאמנות את הקבוצה בשנה וחצי האחרונות. הקבוצה מקיימת מרחב נשי בטוח ומאפשרת מפגש של קשת נשית מגוונת, שכן לצד להט"ביות גאות תמצאו על המגרש גם נשים דתיות, חלקן מהמגזר החרדי.
"כבר כילדה נמשכתי לעיסוקים ספורטיביים המזוהים עם גברים", משתפת רוטנברג, "היו כאלו שהעריכו את העיסוק, אך מנגד ספגתי לא מעט ביקורת מבנות גילי". בחברה הישראלית, הבחירה להשלים עם הזהות הלהט"בית עדיין נחשבת כשבירת מוסכמה, אך נראה כי החריגות פותחת צוהר להתנסויות ומחשבות שונות שקודם לכן לא היינו מודעות אליהן. "אני חושבת שבהקשר לעיסוק בספורט, מדובר במעגל שמזין את עצמו", היא טוענת, "עיסוק בכדורגל מזוהה בחברה עם גברים. במקום להתגונן ו'לחזור לתלם', ההשלמה עם הזהות המינית מעודדת דווקא להמשיך את התחביב, על אף הערות חברתיות שעלולות לצוץ".
"אישה שמשחקת כדורגל אינה בהכרח גברית"
נראה שרוטנברג לא לבד בעניין. על אף שקבוצת הכדורגל מעולם לא שווקה כקבוצה גאה, לא ניתן להתעלם מהצביון הלסבי הקיים בה. "אני יכולה לומר שהקהילה תופסת אחוזים נכבדים בקבוצות עצמן", מעידה רוטנברג, "חשוב להבין שאין קשר בין מגדר ונטייה מינית לבין עיסוק ספורטיבי, אישה שמשחקת כדורגל אינה בהכרח גברית. עם זאת, כשמסתכלים על המרקם האנושי בקבוצה, אני מזהה שאלו שהתעניינו וחברו הן דווקא נשים לסביות".
אז מה עומד מאחורי המוטיבציה של נשים בקהילה לחבור לקבוצות ספורט? "היכרות בקהילה אינה מילה גסה", אומרת רוטנברג, "ההזדמנויות להכיר עבור הלסבית הממוצעת מעטות לרב, ונראה כי האפשרויות מוגבלות בעיקר לעולם הווירטואלי, למסיבות ומפגשי נשים מזדמנים. אנחנו צוחקות הרבה פעמים על כך שהאימון הוא כמו מסיבה של הקהילה, רק שאת לא רוקדת, את משחקת כדורגל. ספורט זו עוד דרך להכיר דרך פעילות מהנה, ומתוך ההיכרות בקבוצה מתפתחים קשרים חברתיים ולעיתים גם זוגיים".
"חשוב לזכור כי מדובר במרחב בטוח לכל אישה באשר היא", מדגישה רוטנברג, "המפגש בין נשים גאות לסטרייטיות מאפשר לבחון את נושא הזהות מחדש. בכוחו של המפגש החברתי ליצור הפחתה בביקורת בתוך הקהילה הנשית בחברה הישראלית. בעוד שבפרסומות מוכרים לנו את 'האישה האולטימטיבית', המציאות עצמה מכילה גוונים רבים של נשיות אשר לא עולים בקנה אחד עם המשודר על המרקע".
"לדעתי, לנשים היום קשה לראות אישה שאינה מצייתת לקודים המייצגים נשיות בתרבות שלנו. בנות מפעילות על עצמן המון כוח בכדי להידמות לייצוגים, וכל סטייה מהנורמה המוכרת בסביבתן יוצרת ערעור", היא מסכמת. נראה כי מפגש ספורטיבי מפגיש גוונים מהקשת הנשית, ומעבר לפתיחות ולסובלנות, מאפשר למשתתפות לחקור את עצמן מזווית קצת אחרת.
>> יש עתיד לישראל: תוכר כאמו הביולוגית של בנה של בת זוגה
>> "בחיים לא הביכו אותי ככה": האבות הושפלו מול בנם בנמל התעופה