בשנים האחרונות מעברים מתחומים שונים ומגוונים אל עבר עולם ההייטק הפכו לנפוצים יותר ויותר: ישנם לא מעט עיתונאים שחצו את הקווים, עורכי דין ואפילו מורים, אבל המקרה הבא חריג בנוף. במשך יותר מעשור היה ניב פטל כוכב תיאטרון בישראל ובלונדון, ודווקא בשיא ההצלחה, הוא החליט לעבור לענף ההייטק התובעני לא פחות. כיום פטל עובד בחברת המשחקים הישראלית פלייטיקה (Playtika) כמעצב גרפי ואנימטור במשחק המצליח ביותר של החברה, סלוטומניה (Slotomania).
את דרכו המקצועית החל פטל בלימודים בבית הספר למשחק יורם לוינשטיין. בהמשך, למד לתואר שני במוסד היוקרתי Mountainview Academy of Theatre Arts בלונדון ולאחר מכן שיחק בהצגה "בית מרקחת שטרן בלום" לצד יונה אליאן ובהצגה "אמא שלו" לצד אסי לוי, שניהם בתיאטרון בית ליסין. כמו כן, הוא שימש כמדובב בסרטים "הדרדסים", "ראלף ההורס" ו"הדרקון הראשון שלי".
"משחק היה החלום שלי, והגשמתי אותו", אומר פטל ל-mako. "שיחקתי על במות בארץ, בווסט אנד ובאוף ברודווי, דיבבתי תפקידים ראשיים לסרטי קולנוע מצליחים' ואפילו כתבתי והפקתי הצגת יחיד באנגלית בנושא הורות, גיוס לצה"ל ושכול. ההצגה זכתה בפרסים ובשבחים רבים והסתובבתי איתה ברחבי העולם, אבל תחום נוסף תמיד בער בי".
התחום הנוסף הוא עיצוב גרפי. אמו של פטל היא ציירת, כך שהוא מעיד על עצמו כמי שגדל עם עפרונות, פחמים, מכחולים, טושים וריח של צבעי שמן מסביבו. "תמיד אהבתי לצייר, פשוט השארתי את הציור כתחביב כל השנים", הוא מספר, "כשחזרתי לארץ מלונדון בגיל 34 והבנתי שאני לא מאושר כשחקן, התחלתי לחפש את הדבר הבא. זה היה תהליך לא פשוט ורצוף בתהיות, חששות ובלבול. חבר טוב המליץ לי לעשות קורס בתוכנה שנקראת After Effects (המקבילה לפוטושופ בתחום הווידאו, התוכנה משמשת בין היתר ליצירת אנימציה ואפקטים לקולנוע). החבר אמר ש'יש לי עין טובה לזה' ושכדאי לי לנסות. נרשמתי לקורס במכללת 'מנטור' ברמת גן והתאהבתי".
לאחר הקורס, המשיך פטל לקורסים נוספים בתוכנות פוטושופ ואילוסטרייטור. "הוספתי על זה קריאת מדריכים באינטרנט וככה בניתי לי ממש תוכנית לימודים אישית. אחר כך הקמתי עסק שמפיק סרטוני אנימציה, השתמשתי בידע, בניסיון וברשת הקשרים שיצרתי כשחקן, מוזיקאי ומדבב, וזה הפך אותי לספק ייחודי בשוק", הוא נזכר. "הצעתי ללקוחות סל שלם של שירותים במקום אחד: כתיבת תסריט, עיצוב דמויות, הנפשה, דיבוב ועריכה. בשלב מסוים, חבר הפציר בי להכין תיק עבודות, וכך עשיתי. פרסמתי את הלינק בפייסבוק ומהר מאוד מגייס של פלייטיקה ראה את זה".
בסיומו של התהליך, הצטרף פטל לחברת פלייטיקה וכיום הוא עושה שימוש בעבודתו ברבים מהכישורים שלו מלבד עיצוב גרפי גרידא: הוא מנחה אירועי ZOOM, מדבב בקולו דמויות מתוך המשחק וכן מתפתח בתחום האנימציה.
"בעיניי המנוע המשותף לתיאטרון, לאנימציה ולעיצוב גרפי, הוא הסיפור", אומר פטל. "שלושת המקצועות הללו הם בעצם שלושה מדיומים שונים שדרכם אנחנו מספרים סיפור, ולכן באיזשהו מקום אפשר לומר שאני עדיין משחק. כמובן שיש היבטים נוספים למשחק, במיוחד בתיאטרון, שלנצח תהיה להם פינה חמה בלב שלי: האדרנלין ששוטף את הגוף כשעולים על הבמה ופוגשים את הקהל, ההתגייסות הנפשית והגופנית לתפקידים השונים, העולמות המגוונים שכל תפקיד מפגיש אותך עמם, הקאסט שמתחלף בין הפקה להפקה, התובנות על הטבע האנושי שעולות בין השורות וגם הכושר הגופני, שכן קל יותר לשמור על כושר כשהעבודה שלך דורשת את זה".
עם זאת, הקושי העיקרי עבורו היה ההיבט הכלכלי. "לצד התשוקה העזה שלי לאמנויות הבמה, הייתה חסרה לי רווחה כלכלית, יציבות ותחושת ביטחון. אולי זה עניין של גישה לחיים, אבל בתיאטרון הרבה פעמים הרגשתי שאני בתחתיתה של איזו שרשרת מזון אכזרית. כמקצוע, כזה שמתפרנסים ממנו ומרגישים שלמים תוך כדי, אני באופן אישי לא מתגעגע למשחק ולתיאטרון. האם עוד אחזור אליו? אולי יום אחד".
ובכל זאת, שיחקת גם בלונדון וגם בישראל. לא חשת שיפור בתנאים?
"אכן, התיאטרון הוא ענף מאד רחב ותנאי ההעסקה משתנים ממקרה למקרה, גם בארץ וגם בלונדון. אני יכול לספר שבחוויה שלי בלונדון נפל בחלקי לשחק בכמה הצגות שבהן נהניתי משכר הולם, מהפרשות לפנסיה, מימי חופשה ומחתימה על חוזה שמקנה איזושהי יציבות, בכך שידוע מראש מתי ההפקה יורדת וכמה הופעות תהיינה, מה שלא קרה לי כל כך בארץ. הייתה לי אפילו שנה שבה ידעתי באילו הצגות אני הולך לשחק מספטמבר של שנתון אחד ועד ספטמבר של השנתון אחריו. זו הייתה תחושה נהדרת. בארץ החוויה שלי כשחקן פרילנס הייתה של 'טלאים טלאים'.
"התיאטרון הוא חלק מהתרבות האנגלית כבר מאות שנים, עוד מימי הביניים, הרבה לפני שייקספיר, וזה ניכר מאד בלונדון: יש המון תיאטראות מכל הגדלים והסוגים, מוסדות גבוהים להכשרת שחקנים, איגוד שחקנים חזק ופעיל ומיליוני תיירים שפוקדים את העיר מידי שנה ומגיעים להצגות. לכן, מגיעים ללונדון גם שחקנים ובמאים מכל העולם. יש זמינות גבוהה של מקורות מימון מהמדינה ומקרנות פרטיות ושפע של הזדמנויות ליצור ולהעלות הפקות עצמאיות".
"ידעתי שאני חייב להיות שם"
פטל מעיד שכנער נהג לשחק במשחקי מחשב, כך שהכניסה לעולם הגיימינג לא הייתה זרה עבורו. "משחקי מכות, קווסטים, מרוצי מכוניות, חשיבה, יצירה. המון", הוא מפרט את סוגי המשחקים שאהב. "עם השנים, שיחקתי פחות ופחות במחשב ויותר ויותר על הבמה. הסיפור שלי עם פלייטיקה יוצא דופן. לפני כעשור הייתה תקופה שבה ממש במקרה, שיחקתי הרבה במשחק סלוטומניה של פלייטיקה. האקס שלי היה שחקן אדוק באפליקציה, וככה הכרתי אותה מקרוב. פעם אחת אפילו התחפשתי לאחת הדמויות מהמשחק לכבוד יום ההולדת שלו כדי לתת לו מתנה, ממש כמו במשחק. כשהתחלתי בתהליך המיון לפלייטיקה ונודע לי שאני מתמיין לתפקיד מעצב גרפי באותו המשחק, ממש התרגשתי וידעתי שאני חייב להיות שם, למרות שכמעט ולא היה לי ניסיון כמעצב גרפי שכיר ובטח שלא בהייטק. בפלייטיקה זיהו בי את הפוטנציאל ונתנו לי הזדמנות".
בימים אלו מסכם פטל שנה בתפקיד, ולדבריו הוא נהנה לקום לעבודה כל בוקר מחדש. בעוד כחמש שנים הוא רואה את עצמו ממשיך בתחום האנימציה, אך הפעם באולפני קולנוע, לוקח חלק ביצירת סרטים שמשפיעים על מיליוני בני אדם וממשיך לספר סיפורים.
מה הדבר הכי טוב שיש בהייטק לעומת עולם התיאטרון?
"קודם כל, חשוב לזכור שאני רק שנה בהייטק ובתיאטרון הייתי עשר שנים, אבל ממה שחוויתי עד עכשיו כעובד שכיר בפלייטיקה, אני מרגיש ביטחון תעסוקתי, אפשרויות קידום, קרקע פורייה ליוזמות, עידוד ותמיכה להתפתחות אישית ואנשים נפלאים".