איש העסקים המוכר ארקדי גאידמק נידון בנובמבר האחרון לשלוש שנות מאסר, אולם על פי החוק המקומי אין חובה שמאסר זה ייעשה מאחורי סורג ובריח. כבר כחודש שהוא שוהה במעצר בית בביתו המפואר שבפריז. "יש לי כאן מכשיר אלקטרוני שאסור לי להזיז - זה עלול להיחשב כהפרה של תנאי המעצר שלי", הוא מסביר את המגבלות המועטות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
במשך 15 שנים עמד גאידמק בלב אחת מפרשות השחיתות הגדולות בתולדות צרפת: "אנגולה גייט". ב-2006 הורשע, בתום חקירה ממושכת, בסחר בלתי חוקי בנשק, הלבנת הון ומתן שוחד לעובדי מדינה, ונגזרו עליו שש שנות מאסר. במקום להיכנס לכלא, הוא ברח לישראל - כאן פיזר מאות מיליוני שקלים והתקרב לפוליטיקאים, כשהוא ממשיך לטעון לחפותו.
את המאבק המשפטי הממושך נגד גזר הדין המשיך לנהל מישראל, בזמן שהוא עדיין ברשימת המבוקשים של האינטרפול ועומד נגדו צו מעצר בינלאומי. בערעור ב-2011 קוצץ עונשו בחצי. "כל האישומים שהוצגו על ידי הרשויות בצרפת במשך עשור בוטלו, חד וחלק", הוא מסביר, "הורשעתי אך ורק על רישום כוזב, לכאורה, של רכושי: אחד מהבתים שלי נקנה על שם החברה, שהכרזתי עליה כבבעלותי".
"היה חסר לי רק ערוץ טלוויזיה ברוסית"
אחרי משא ומתן על תנאי המאסר, החליט בנובמבר האחרון גאידמק להסגיר עצמו לרשויות בצרפת. "מעולם לא הייתי בכלא, ותמיד חשבתי שלא אשרוד מאחורי סורג ובריח", הוא מודה, אך מסתבר שלא היו לו סיבות אמיתיות לחשוש מהכלא: "אין ספק שרוב הישראלים היו מחליפים את תנאי המחיה שלהם בתנאי הכליאה שלי".
"לא זכיתי ליחס מיוחד, אלא האגף שלי היה מיוחד", הוא מפרט, "החדר היה משופץ לגמרי, הכל היה נקי וחדש. רק חבל שלא היה ערוץ ברוסית בטלוויזיה". עם זאת, גאידמק מודה כי עדיין חווה קושי נפשי. למזלו, תקופת המאסר שלו נגמרה במהירות מפתיעה, תוך שלושה חודשים. בדיעבד, התברר שהעסקה הזו נתפרה מראש, וגאידמק ידע שירצה תקופת מאסר קצרה משפורסם.
"יהודים ומוסלמים צריכים להילחם על מגרש הכדורגל, לא בשדה הקרב"
ממרס הוא כבר בדירתו הפריזאית, משם הוא מתכנן כיצד באמצעות עורך דינו, ישראל שלו, ירדוף אחרי הנאמנים שלו ששימשו כאנשי קש בעת שהיה מבוקש ולא יכול היה לרשום את נכסיו. לטענתו, הם ניצלו את המצב כדי לגנוב ממנו מיליארדים. "העסק שלי נגנב על ידי אנשים שניצלו את מצבי ואת הנסיבות שנוצרו עקב החקירה, שיש לה רקע פוליטי", הוא טוען, "יש לי מסר אליהם: יום אחד, בקרוב מאוד, אציג ראיות לכך שהם נוכלים תככנים שגנבו את רכושי וכספי".
בשנת 2005 רכש גאידמק את קבוצת בית"ר ירושלים ופרץ לתודעה הישראלית. כבר אז היו מי שטענו שלא מדובר במהלך תמים. בריאיון לאילנה דיין ב-2010 אמר שהסיבה היחידה שרכש את הקבוצה היא כדי שירוץ לראשות העירייה. "המסר שלי היה שיהודים ומוסלמים צריכים להילחם במגרש הכדורגל, לא בשדה הקרב", הוא אומר.
משם המשיך לשורת מהלכים פילנתרופיים בעלות של מאות מיליוני שקלים, החל ברכישת בית החולים "ביקור חולים" דרך הקמת עיר אוהלים לנפגעי מלחמת לבנון השנייה ועד להפקת אירוע ענק בפארק הירקון - הכל בליווי הרבה פרסום ושיווק, כמובן. "אין ספק שזה דבר חיובי, אבל אנשים כל הזמן שואלים 'למה הוא עושה את זה?'", אומר בכנות גאידמק, "הם אמרו לעצמם שזה סימן שאני רוצה לטהר את שמי, ואם אני רוצה לטהר את שמי - פירוש הדבר שיש לי מה להסתיר".
"ישראל היא מדינה אנטי-יהודית - אבל הייתי עושה זאת שוב"
גאידמק חושב שישראל מדינה שאוהבת לשנוא עשירים. "זה לא צודק. זו לא מדינה יהודית, זו מדינה אנטי-יהודית", מאשים איש העסקים, אך מוסיף: "כנראה שהייתי עושה זאת שוב. כיוון שכיהודי אני מחויב להביע הזדהות עם ישראל". עם זאת, הוא מבהיר כי "אני לא חושב שזו חובה של כל יהודי לגור בישראל. החובה היא לשמור על רוח יהודית".
אך לא רק בישראל הפסיד גאידמק כסף רב: התנהלותו הכלכלית בשנים האחרונות הובילה לאיבוד חלק ניכר מהונו, "כבר אין לי כל כך הרבה כסף, אבל יש לי מספיק כדי לחיות כפי שחייתי", הוא אומר, "ילדיי יוכלו לחיות באותה רמת חיים - בתלמוד כתוב שצריך ללמד אותם לדוג, לא לתת להם דגים, ואני יכול לומר היום שכל ילדיי יודעים לדוג".
"אחרי שהייתי אסיר בצרפת, אין לי יותר דאגות", הוא מצהיר, "לפני כן דאגתי לגבי כל דבר. אנשים יכלו להשתמש בכל דבר נגדי, לא היה לי אפילו כרטיס אשראי. לא יכולתי להשתמש בדרכון שלי. עכשיו אני מרגיש את החופש".