המצב ההולך ומחמיר ברצועת עזה בשנים האחרונות מעסיק לא מעט גורמים בישראל, שסבורים כי מגמת ההידרדרות בכל תחומי החיים של תושבי הרצועה עשויה להגיע לנקודת רתיחה אם לא יחול שינוי משמעותי באזור בחמש השנים הקרובות. בין ההצעות הבינלאומיות השונות העוסקות בשיקום הרצועה, מובאות גם לא מעט יוזמות ישראליות המפרטות כיצד ניתן יהיה לחלץ את עזה מבוץ הנכשלות, ההסתה והעוני.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לאורך העשור האחרון הלך המצב ברצועת עזה והחריף בהדרגה. שלושת המבצעים הצבאיים האחרונים שנאלצה ישראל לנקוט בשטחה רק העמיקו את המצוקה שאליה נקלעו התושבים המקומיים, זאת בהיעדר תשתיות כלכליות, חברתיות וחינוכיות בסיסיות.
מצב התעסוקה בעזה, כך לפי מחקר חדש שהוצג היום בכנס במכללה האקדמית נתניה, מצוי גם הוא בשפל חסר תקדים ונחשב לדעת רבים לנושא הבוער ביותר בחברה הפלסטינית המקומית ש-80% ממנה מובטלים. בפרוץ האינתיפאדה השנייה עמד סכום משכורת ממוצעת ברצועה על 2,500 דולרים לעובד, אך בעקבות מבצע "צוק איתן" צנח היקף השכר ועומד כיום על 174 דולרים בלבד.
עליית חמאס לשלטון בשנת 2007 הובילה גם היא לצניחה חדה בהיקף הפיתוח הכלכלי של הרצועה מ-20% בתמ"ג ל-6% בלבד. למרות הסיוע שמגישה ישראל לעזה בהעברת חומרי בנייה על בסיס קבוע, רבים מהתושבים נאלצים לסחור בחומרים שנועדו לשקם את בתיהם לצורך רכישת מזון. לדעת מומחים בישראל המציאות העגומה הזו לא תוכל להימשך לנצח, וכי בשנים הבאות תידרש ישראל להתמודד עם בעיה משמעותית מול הנוכחות העזתית גם ללא סבבי לחימה נוספים באזור.
"היעדר שינוי דרמטי בעזה בחמש השנים הבאות יביא לכאוס ולקטסטרופה הומניטרית בעזה שתשליך באופן רע מאוד על ישראל, בין אם היא אשמה בכך או לא", אומר ד"ר יאיר הרשפלד, מאדריכלי הסכם אוסלו והמנהל האקדמי במרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. "גם מערכת החינוך בעזה נשלטת כיום בידי חמאס. התשתיות החינוכיות והבריאותיות שישראל הקימה בשנות השבעים נפגעו אנושות, וחמאס מחנך את הדור הצעיר לשנאת ישראל".
"מכל התחייבויות הסיוע נותרו רק מילים"
לאחר מבצע "צוק איתן" נעתרו מדינות רבות לבקשתו של יו"ר הרשות אבו מאזן לסייע בשיקום הרצועה, אך מרבית ההצהרות שניתנו אז נותרו עד היום ללא כיסוי שלא ממש; מתוך סכום של 5 מיליארד דולרים שהובטחו העבירו קטאר וערב הסעודית עד כה רק 10%, בעוד שהאיחוד האירופי העביר רק 40% מתקציב השיקום שהבטיח להעביר, ומדינות נוספות כמו טורקיה וכווית לא העבירו עוד דולר אחד מסכום של 200 מיליון דולרים שהבטיחו. "מערכת הביטחון הישראלית תומכת בשיקום ופיתוח כלכלי בעזה", מסביר ד"ר הרשפלד. "ישראל אומנם מעודדת ייצוא מהרצועה בתחומי הריהוט, החקלאות ועבודות מתכת, אך בפועל ההצלחה לבניית יציבות ממושכת מותנית בשיתוף פעולה מלא של המערכת הבינלאומית כולה".
כחלק מהיוזמות לשיקום הרצועה מציג ד"ר הרשפלד את הצעת המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה, הכוללת שורת המלצות לביצוע רפורמה ברצועה. בין השאר מציעה התכנית לשפר את תשתיות התחבורה בעזה עם הקמת כביש מהיר שיחבר את מעבר ארז למעבר רפיח, וכן פתיחת נמלי התעופה והים וסלילת קו רכבת שיחבר את עזה לישראל. בתחום האנרגיה מוצעת בנייתו של צינור גז שיספק אנרגיה טבעית להפעלת תחנת הכוח הפלשתינאית בעזה, תוך שיקום התעשייה שנהרסה בהקמת פארקים בתחומים מותאמים. בנוסף הועלתה יוזמה להכשרת חוף עזה לצרכי תיירות ולהקמת בתי מלון לאורכו, וכן תכנית לחידוש שכונות ובנייני מגורים על פי תקנים מודרניים.
המכשול העיקרי העומד בדרך ליישום התכנית הוא כצפוי אחיזתם של גורמים קיצוניים ברצועה. בעוד שארגון חמאס נתפס לדעת רבים כגורם מתסיס בעזה, עם חדירת תאי טרור קיצוניים לשטחה הוא הפך לגורם ממתן שאין לישראל אינטרס לפרקו ללא חלופה הולמת. האחריות הזו מוטלות על ישראל, מצרים והרשות הפלסטינית, שמוכרחות לשתף פעולה בנושא כדי להביא לשינוי המציאות בשטח.
"עבור מצרים החמאס הוא חלק בלתי נפרד מתנועת האחים המוסלמים, אויבו בנפש של המשטר", מסביר ד"ר אפרים סנה, יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. "קיומו של בסיס טרור פעיל, המתוחזק ע"י איראן, קילומטר אחד משדרות וחמישה קילומטר מאשקלון, מנוגד לחלוטין לאינטרס הביטחוני של ישראל, ועבור הרשות הפלסטינית שלטון החמאס בעזה הוא אתגר מתמיד ללגיטימיות של שלטונה. תושבי עזה למדו על בשרם ששלטון החמאס בעזה דן אותם לחיי מצוקה, סבל ופחד. אי אפשר לשלוט בעזה תחת הדגל האידיאולוגי של ההתנגדות הערבית ולקיים בה חיים נורמליים, שלא לדבר על פיתוח כלכלי. רק פעולה משותפת של כל השלוש עשויה להביא לקץ שלטון חמאס בעזה".