13 שנים הוא חיכה לזה. 13 שנים תמימות. האיש שעל שמו רשום ההפסד הצורב ביותר בבחירות בישראל אי פעם, אי שם בשנת 96', הפך הלילה למי שיכריע את גורל הבחירות של 2009. האיש הזה הוא נשיא המדינה, שמעון פרס, והוא כנראה היחיד במדינה שבאמת יכול היה לחייך הבוקר. נקמתו המתוקה בבנימין נתניהו קרובה מתמיד, מרחק נגיעה ממש.
לפרס וודאי לא היה פשוט לשבת מול מסך הטלוויזיה אתמול בלילה ולצפות בשואו של ביבי. בזחיחות אופיינית נשא יו"ר הליכוד נאום ניצחון חוצב להבות, מדוד ומדוקדק עד לפרט האחרון, ושוב בחר כהרגלו להציג רק את פיסות המציאות בהן הוא חפץ, ולהתעלם מכל השאר. לבני? לא סופר אותה. ליברמן? ישתלב בכיף בממשלה. "העם בישראל אמר את דברו באופן חד וברור". חד וברור? בחיאת שמישהו כבר ינקה לו את העדשות.
נכון, אם התוצאות הנוכחיות יישארו כפי שהן, גוש הימין ללא ספק ניצח הפעם. הזינוק של ישראל ביתנו, בצירוף הקריסה הטוטאלית של העבודה ומרצ, מראה שהציבור בהחלט נע קצת ימינה. לא משהו שלא היה צפוי בעיתות מלחמה. אלא שיש נתון נוסף במשוואה הזו, שאי אפשר להתעלם ממנו: מי שגרפה את מספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות היא מפלגת קדימה, וציפי לבני בראשה.
זו אותה קדימה, שהבטיחה ויתורים כואבים עבור שלום. אותה קדימה, שאימצה לחיקה חלקים נרחבים מהמצע המדיני של מפלגת העבודה ואפילו של מרצ, עד שייתרה את קיומן ודחקה אותן לשולי המפה הפוליטית. זוהי אותה קדימה שהוציאה לקלפיות אתמול אלפי בוחרים שאמרו בקול חד וברור יותר מכל ספין של נתניהו: לא לממשלת ימין קיצונית בראשות הליכוד, כן לממשלת אחדות רחבה על בסיס מצע קדימה.
הדמגוגיה הזולה התורנית
יבואו אנשיו של ליברמן ויאמרו שישראל ביתנו היא זו שצריכה להכריע את הכף לטובת נתניהו. אבל עם יד על הלב - האם הצבעת העדר לליברמן באמת נעשתה ממניעים פוליטיים ימניים? הרי כל מי שעיניו בראשו יודע שמצביעי ישראל ביתנו עשו זאת על בסיס תורת הנאמנות הקיצונית של ליברמן, הדמגוגיה הזולה התורנית, שצמחה על חורבות "עופרת יצוקה". זה היה אולי הטרנד של הבחירות הפעם, בדומה להצבעה לשינוי ב-2003, או לגמלאים ב-2006, אך כמו קודמיו גם הוא ידעך כבר בבחירות הבאות. האם דווקא נשיא כמו שמעון פרס ילך אחרי הסחף האנטי-דמוקרטי הזה, שאין מאחוריו בעצם כלום?
לא יעזור, פרס היה ונשאר אדם פוליטי, גם כנשיא. אי אפשר גם להתעלם מן העובדה שהוא הגיע אל הנשיאות הישר משורות קדימה. כל עוד זה תלוי בו, אין לי ספק שהוא יעשה כל שביכולתו כדי להביא לכינון ממשלת ליכוד-קדימה-עבודה בראשות לבני, ונדמה לי שאין מחשבה שמטרידה את ביבי יותר מזו. העובדה שאותו פרס, שב-96' הצליח להפסיד לו את המדינה כנגד כל הסיכויים, הוא זה שאוחז כעת במפתחות להרכבת הממשלה ללא ספק תדיר שינה מעיניו של נתניהו בימים הקרובים. החוק מתיר לפרס מרווח פעולה רחב מאוד, ואני מאוד מקווה שהוא אכן ינצל אותו, כשטובת המדינה לנגד עיניו.
לא, אנחנו לא יכולים
ואם בנשיא עסקינן, ביום כמו היום קשה שלא להביט בערגה אל ידידתנו הגדולה שמעבר לים, ולהתרפק על הבחירות שנערכו שם ממש לא מזמן. אם האמריקנים נהרו בהמוניהם לקלפיות ובחרו ב-Yes We Can של אובמה, נדמה שסיסמת הבחירות המתבקשת עבורנו היא No We Can't. לא, אנחנו לא יכולים להצביע כמו בני אדם. לא, אנחנו לא יכולים להבין שבשביל לקבל אחת ולתמיד ממשלה יציבה במדינה הזו אנחנו צריכים לוותר על הגחמות המטופשות שלנו, ולהתלכד סביב המפלגות הגדולות. לא, אנחנו לא יכולים להתעלות מעל עצמנו.
ובכל זאת, דבר חיובי אחד אולי ייצא בסופו של דבר מכל הכאוס הפוליטי הזה והוא שינוי שיטת הבחירות. אם לשפוט לפי נאומי אמש - יש סיכוי טוב שהפעם באמת משהו יזוז: העבודה, הליכוד, קדימה, ישראל ביתנו - כולן מבינות היטב שעם השיטה הנוכחית אי אפשר להמשיך עוד. ההבטחות כבר ניתנו, עכשיו רק נותר לראות האם יהיה להן כיסוי. עוד סיבה לתת ללבני את המפתח. כבוד הנשיא, ההחלטה בידך.