כבר ארבע שנים חוצבים הדחפורים של משרד הביטחון בגבעות של הכפר אל-וואלאג'ה, דרומית לירושלים. הכול בשביל משפחה אחת. "הם חפרו מנהרה", סיפר בריאיון לחדשות 2 חוסיין חג'ג'לה, "רק בשביל הבית הזה של אחי עומר, במיוחד, ומחר הם רוצים להתקין כאן שער. במעשה הזה הם חסמו את הבית לחלוטין".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
וכך זה כבר נראה היום: כביש גישה פרטי לחלוטין עם מנהרה חצובה בסלע ושער לזוג הורים ושלושה ילדים. בכל מקום אחר בעולם הם בטח היו מרוצים. "מה, אנחנו בגן חיות?", שאל חג'ג'לה, "עכשיו כבר מתייחסים אלינו כאילו אנחנו נחותים אפילו מחיות".
המדינה משלימה בימים אלה את גדר ההפרדה מסביב לכפר, ורוצה שכולם יישארו בצד הפלסטיני. רק שהבית של משפחה פלסטינית אחת היה רחוק מדי, וזו לא הייתה אופציה להשאיר אותם בצד הישראלי, אף על פי שביקשו. במקום זה הוחלט, על פי הערכות, להוציא בין כמה מאות אלפי שקלים לשלושה מיליון שקלים על בניית מהנרה מיוחדת מבטון וגם על גדר גבוהה שתוקם בהמשך ותקיף אותם מכל הצדדים.
"כל מי שרוצה לבוא לכאן חייב להודיע 72 שעות מראש, להתקשר ולהודיע להם שהוא רוצה להגיע כדי שיפעילו מצלמות במעגל סגור", אמר חג'ג'לה. "מה הם רוצים ממנו? הוא רק רוצה לקפוץ לביקור". מקרים כמו של משפחת חג'ג'לה יש לכל אורך תוואי הגדר. בית בודד שהיה רחוק מהכפר, והביא את משרד הביטחון להוסיף סכומי עתק.
תושבי גבעון החדשה, צפונית לגבעת זאב, מכירים את זה היטב: הבית של משפחת גראייב מהכפר בית איג'זה הסמוך להתנחלות, תקוע לתושבים כמו עצם, באמצע השכונה היהודית. המשפחה אמנם הייתה שם הרבה לפניהם, אבל ב-2008 באה הגדר וכל זה כבר נשכח.
כדי שהמשפחה תישאר בצד הפלסטיני, משרד הביטחון מתח שרוול ארוך של גדר, חפר את המנהרה הזאת למעבר רכבים והעמיד שער חשמלי - עניין של מאות אלפי שקלים לכל הפחות, וזה מתווסף למיליארדים שכבר נשפכו על הגדר. "שינוי תוואי הגדר למשפחה אחת בלבד הוא דוגמה להוצאות המנופחות והבעייתיות של כל הפרויקט הזה", טענה בריאיון לחדשות 2 שרית מיכאלי מארגון בצלם. "ככל שהוא יותר פוגעני וככל שהוא משפיע יותר לרעה על זכויות האדם של הפלסטינים, הוא גם עולה יותר למשלמי המסים הישראלים".
בהר אדר, יישוב שקט ומבוסס בפרוזדור ירושלים, הייתה בעיה אחת: בשנת 2005 תושבי היישוב פנו לבג"ץ בדרישה שירחיק את הגדר שחוצצת בינם ובין הכפר קטאנה שנמצא ברכס ממול. רק סוגיית משפחת פאקויה לא נפתר, כי בניגוד לשאר הכפר, הבית שלהם צמוד ליישוב היהודי. לבסוף נמצא פתרון: המשפחה הוקפה בגדר גבוהה מכל הצדדים. יציאה אחת, נעולה תמיד, נפתחה לצד הישראלי ויציאה אחרת לצד הפלסטיני. בכל כניסה או יציאה, הילדים או ההורים צריכים להזדהות באינטרקום או במצלמות האבטחה.
ועוד לא דיברנו על משפחת עאמר, צמוד להתנחלות אלקנה, שהוקפה גם היא מכל צד בגדר או שערים, או על הכביש שנסלל מביר נבאללה בהוראת בג"ץ, אבל לא יכול לשמש אף אחד.
מעבר לכסף ישנה השאלה הפוליטית: האם כל ההוצאות האלה מעידות על אטימות או על מוסריות? זה כבר תלוי באיזה צד של המפה אתם נמצאים.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה כי "הכל נעשה בהתאם להחלטות בג"ץ, צורכי ביטחון וצורכי התושבים".
ממועצת הר אדר נמסר בתגובה כי "לא ניתנה כל הוראה להרחיק את המשפחה מהגדר".