את הכתבה הזאת היה אפשר להתחיל עם הבדיחה המתבקשת על יהודי וערבי שנכנסים למסעדה. אבל הסיפור של יותם אוטולנגי וסמי תמימי מתעלה על כל קלישאה ישראלית-פלסטינית שתצליחו לחשוב עליה.
"שנינו הגענו ללונדון בסוף 1997. כן, בערך 15 שנה. סמי ממזרח ירושלים ואני ממערב ירושלים", מספר אוטולנגי. המפגש הלא שגרתי הזה יצר את "אוטולנגי", רשת מעדניות, מאפיות, בתי קפה ומסעדות שהיא אחת הבשורות הגדולות בענף המסעדנות הלונדוני בעשור האחרון. היא מחזיקה באופן קבוע במקום של כבוד ברשימת ארוחות הבוקר הטובות בעיר.
האוכל שהם מגישים נקרא מזרח תיכוני, ים-תיכוני מודרני. ממש לא חומוס ופלאפל, אבל כן הרבה מנות עם שמן זית, שום ולימון. דברים שמרגישים אולי טריוויאלים לסועד הישראלי, אבל שונים וחדשים מאוד
עבור החיך הבריטי.
האוכל כאן מזכיר יותר תצוגת אופנה מאשר מסעדה. החצילים, הבטטות, המרנגים והטארטים מדגמנים כולם בחלון הראווה של "אוטולנגי" וקורצים לכל מי שעובר ברחוב. בסופי שבוע היאפים של לונדון נעמדים בתור ושוברים את השיניים, הכל בשביל מנה חדשה ופופולרית במיוחד.
פתחו 4 סניפים ברחבי העיר
שניהם נולדו בירושלים של אחרי מלחמת ששת הימים, בהפרש של כמה חודשים וכמה קילומטרים זה מזה. תמימי התחיל בתור שוטף כלים, אחר כך עבר לבשל בעצמו עד שהגיע להיות סגן השף במסעדת לילית המיתולוגית בתל אביב.
לפני שהחליט לנסות את מזלו באי הבריטי. יותם, בן של פרופסור ומנהלת תיכון מרמת דניה בירושלים היה באותה עת בעיצומה של קריירה עיתונאית לפני שהבין שזה לא בשבילו. הם הכירו כששניהם עבדו
במאפייה מפונפנת במערב לונדון והחליטו לנסות ולפתוח עסק ביחד. סמי על האוכל, יותם על המתוקים והמאפים.
הסניף הראשון של "אוטולנגי" נפתח בנוטינג-היל הטרנדית לפני כעשור. היום, יש כבר ארבעה סניפים
בכל השכונות הנכונות בעיר. לא בטוח כמה מהסועדים שלהם יודעים שלאוכל על הצלחת שלהם אחראים ישראלי ופלסטיני, יהודי ומוסלמי מירושלים המפולגת, שכנראה לעולם לא היו משתפים פעולה אלמלא בלונדון.