האיש שידע הכול - וחשף סודות מדינה
עמוס לוינברג היה עילוי מודיעיני וידע הכול על מערך המודיעין של ישראל. במלחמת יום כיפור, המפקד שלו קיווה שנהרג ולא נשבה כדי שלא יסגיר את כל מה שהוא יודע, אלא שלוינברג נפל בשבי - ומסר לחוקריו הסורים כל כך הרבה מידע, עד שצה"ל נאלץ לשנות כמעט את כל מערך המודיעין. בפעם הראשונה מול מצלמה, הוא מסביר את מעשיו
האיש שידע יותר מדי: עמוס לוינברג היה עילוי מודיעיני. הזיכרון שלו היה כל כך טוב שקצינים ששרתו אתו ביחידת 8200 אהבו להקריא לו מספרי רישוי של מכוניות צבאיות והוא, רק מהזיכרון, היה אומר להם למי שייך הרכב.
הוא ידע הכול על מערך המודיעין של ישראל. במלחמת יום הכיפורים, כשהמפקד שלו שמע שהמוצב בו שרת לוינברג נכבש על ידי הסורים, הוא אמר שהוא מקווה שעמוס נהרג. שלא נפל בשבי. הוא פשוט ידע יותר מדי. אבל לוינברג לא נהרג, אלא נשבה - ונתן לחוקריו הסורים כל כך הרבה מידע, שצה"ל נאלץ לשנות כמעט את כל מערך המודיעין. עד היום סירב לוינברג להיחשף. לשבת מול מצלמה ולענות למבקריו, מפקדיו, להסביר כיצד נשבר ומדוע דיבר?
"זה רודף אותי הרבה. אני לא יודע אם הצל רודף אותי או אני רודף אחרי הצל, אני לא יודע אם זה לפני או מאחוריי אבל זה פעם, בדרך כלל זה לפנים, לפעמים זה מאחור. אבל זה רודף ולפעמים גם משיג אותי", מספר עמוס לוינברג, שנחשב לשבוי שגרם את הנזק הכי גדול בתולדות המדינה.
לוינברג היה השבוי שדיבר בלי סוף. במורשת הקרב של חיל המודיעין, לוינברג הוא דמות בזויה. כבר 43 שנה שהמדריכים בקורסי ההכשרה של החיל מספרים על הקצין שגילה לסורים את כל הסודות וכונה הקב"ר המזמר. "מדובר בקצין בינה רשתית, אדם שיודע לנתח את כל התעבורה התקשורתית במדינת האויב בזירה שמולה הוא עובד. בפועל הייתי יועץ הסתרים לקצ"ן הפיקוד, היועץ למפקד הפיקוד".
"הוא היה סקרן מאוד, על גבול הסקרנות החולנית", מסר תא"ל במילואים ראובן ירדור, לשעבר מפקד יחידה ב-8200. "כל דבר עניין אותו כמעט. קצין מודיעין צריך להיות סקרן אז לא ראינו בזה שום מגרעת. הוא גם אהב להדהים את הקהל בזיכרון הפנומנלי שלו. היית אומר לו שם של קצין בצבא - לא רק בחיל המודיעין או ביחידה והוא אמר את שם מספר הרכב שלו וההפך".
נשלח למוצב החרמון בתור עונש - והפך ל"אוצר" של הסורים בשבי
לוינברג נשלח לתגבר את אנשי המודיעין במוצב בחרמון באוקטובר 1973, בזמן המלחמה - אלא שבכלל נשלח שם בתור עונש של המפקד. "אף אחד לא העלה בדעתו שיכבשו בסיס שאנחנו נמצאים בו ושאנשים שלנו שנמצאים בו ייפלו בשבי", מספר ירדור.
לאחר יממה של לחימה, נכנעו הנותרים בבסיס לסורים ולוינברג ביניהם. מפקד היחידה, יואל בן פורת אמר שהוא מקווה שהוא נהרג ולא נפל בשבי. 31 השבויים הורדו ברגל מהחרמון, הלכו כל הלילה - ובבוקר הוצגו לראווה בידי הצלמים. הסורים לא ידעו איזה אוצר נפל בידיהם - וזה לא לקח הרבה זמן.
"בחדר שלקחו אותי אליו היו מפות ושאלו אותי 'איפה אתה פה בתדרים? איפה אתה נמצא?'", משחזר לוינברג. "נשלפו שני אקדחים, הם אמרו או שתודה שאתה מהמודיעין או שאתה גומר את הקריירה. ובעצם מפה זה התחיל".
"אמרתי כל מה שאני יודע, נתנו לי כימיקלים"
"הם גרמו לי לשפוך את הכול", הוא מספר. במשך 4 חודשים לוינברג מסר לחוקריו את כל מה שהוא יודע. איפה מאזינים למי, כיצד מאזינים, סיפר על אופני הפעלת סיירת מטכ "ל והמודיעין, סיפר פרטי פרטים על בעלי תפקידים ב-8200, יחידות אחרות של המודיעין וצה"ל בכלל.
תא"ל אפרים לפיד, לשעבר בכיר באמ"ן, אמר כי כבר בזמן המלחמה הייתה השפעה למידע שלוינברג מסר - ומתברר שהוא מסר את המידע לא לאחר שעבר עינויים, אלא בשיטות אחרות.
"לא קיבלתי מכות חשמל", הוא מספר. "קיבלתי קורבאז' מגלב בתוך צמיג. מאותו הרגע שהם אמרו 'אתה יודע ערבית', לא הייתה שום מילה בעברית. כל השאלות ומה שכתבתי ועשיתי, הכול היה בערבית. העברית התחילה להישכח ממני, התודעה שלי כישראלי הלכה ואזלה במשך 4 חודשים".
"סיפרו לי שהארץ נכבשה והאמנתי להם", הוא משחזר, "זה תוגבר גם באמצעים שאני קורא להם אמצעים כימיים. קיבלתי תה בכוסית שחציו היה שחור וחציו היה לבן מבעבע כמו קצפת, היו שם כל מיני כדורים וחומרים להגברת המרץ לערנות יתרה ולהסרת ההתנגדות".