ב-16.4.2001 השתנתה מפת האיומים על ישראל. ארגוני הטרור הפלסטינים ירו בפעם הראשונה רקטת קסאם עם טווח של כמה קילומטרים בודדים לעבר יישובי הדרום. היום (שבת) לפני 15 שנים בדיוק נורתה יריית הפתיחה ששינתה את היחס של ישראל לאיומים מרצועת עזה.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
עד אותו התאריך השתמשו הפלסטינים בעיקר בנשק הפיגועים ובפצצות המרגמה נגד התושבים והחיילים הישראלים ברצועת עזה וביישובים סביבה. אבל מאז שנורתה הרקטה המאולתרת, הטווחים רק הלכו וגדלו, והנזק, הפסיכולוגי בעיקר, חייב את ישראל להיערכות אחרת – ששיאה בפיתוח מערכת "כיפת ברזל" להגנה אווירית והפיכתה למבצעית.
רקטת הקסאם נקראת על שם מנהיג הדת המוסלמי הקיצוני עז א-דין אל-קסאם. על שמו גם נקראים גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. למרות הנפגעים והנזק שלהם גרמה, צריך לזכור שמדובר בכלי נשק פרימטיבי למדי. הקסאם מורכב מצינור ברזל, בדרך כלל מהסוג שמשמש להצבת תמרורים בכבישים. חומר ההפעלה שלו מבוסס על דשן מורכב עם סוכר. בפנים הוא מלא בחתיכות ובכדורי מתכת – ליצירת נזק גדול ככל שניתן.
לכל ארגון צבע משלו
הקסאם הוא רקטה, שבניגוד לטיל לא ניתן לשנות את מסלולה תוך כדי מעוף. לאן שמכוונים אותה – היא פחות או יותר נופלת. על הדיוק אי אפשר לחתום. עם השנים התפתחו הרקטות המיוצרות בעזה והשתכללו. מה"קסאם 1" התפתח ה"קסאם 2". אחריו בא ה"קסאם 3", ה"גראד" ו"הקודס".
כ-7,160 רקטות נורו עד היום מרצועת עזה. הרקטה שנפלה הכי רחוק נורתה לכיוון חיפה – מרחק של כ-160 ק"מ. זמן ההתרעה שניתן לתושבים מפני ירי רקטות נע כיום בין זמן מיידי ל-3 דקות, תלוי במרחק ממקום השיגור. בשנת 2011 נכנסה לשימוש מערכת ההגנה האווירית "כיפת ברזל" שמציגה יכולות מרשימות ביירוט רקטות. עד היום יירטה המערכת יותר מ-1,200 רקטות.
ארגוני הטרור צובעים את הרקטות כדי לזהות אותן עם הארגון המשגר: ירוק ואדום – חמאס, אדום – ג'יהאד אסלאמי, צהוב – גדודי חללי אל אקצא, שחור – אל קאעידה.
הזיכרון הישראלי מקשר את הקסאמים לרצועת עזה, אבל במרס 2002 הופתעו לגלות בשרון נפל של קסאם. הנפל התגלה ליד המושב תנובות, מרחק קילומטרים ספורים מהעיר הפלסטינית טול כרם שבגדה.
נתונים: מרכז תקשורת חברתית שדרות, שב"כ ודובר צה"ל.