שגרת חיים מתוחה בצל גל הטרור: היום לפני חצי שנה בדיוק, בערב ראש השנה תשע"ו, התרחש פיגוע האבנים בירושלים בו נרצח אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל, אירוע שהחל את רצף הפיגועים הנמשך כבר שישה חודשים וזכה לכינוי - גל טרור. לא ברור עדיין אם זהו גל אלימות שיחלוף או שמדובקר באינתיפאדה חדשה, אך במציאות החיים המורכבת הזו, חייהם של ישראלים רבים השתנו - בהם לוחמים בצה"ל ובמג"ב ושוטרים שעומדים על המשמר יום ולילה, רופאים ואנשי כוחות ההצלה שמוזעקים לשטח עם כל קריאה על אירוע דקירה, דריסה או ירי באזרחים.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
חצי שנה לתוך התקופה המורכבת והמתוחה הזו, סיפרו לנו כמה מהאנשים שחיים יום יום את גל הטרור, איך שגרת חייהם התהפכה. בשיחה עם חדשות 2 Online הם הסבירו איך הם מתמודדים עם המראות הקשים, החששות והאתגרים העומדים לפתחם במציאות ביטחונית מעורערת.
לוחמי משמר הגבול הם ללא ספק מהגיבורים הגדולים ביותר של חצי השנה האחרונה. הם מוצבים בכוחות מתוגברים בגזרות המתוחות ביותר, מוטל עליהם לזהות חשודים שמתכוונים לבצע פיגועים - ולנטרל מחבלים שפוגעים בישראלים בזמן הקצר ביותר האפשרי. לעתים, משימת ההגנה על החיים של כולנו, אף עולה בחייהם שלהם.
לוחמת מג"ב, סמ"ש אנסטסיה זורובצקי, המשרתת בפלוגה המגנה על עוטף ירושלים, מספרת שהיא וחבריה דרוכים כל העת למשימת ההגנה על אזרחי המדינה: "במהלך התקופה האחרונה אנחנו ניצבים מול פיגועים מורכבים, בחזית העשייה ובנקודות הכי רגישות, אנחנו מוכנים לכל תרחיש - והפחד נשאר בבית. המשימה שלי ושל כל לוחמי משמר הגבול הוא להגן על האזרחים - ונמשיך לעשות כך".
גם בצה"ל מסכמים חצי שנה של התמודדות לא פשוטה עם גל הטרור: "עלינו לקו לפני כחצי שנה, בתחילתה של התקופה האינטנסיבית הנוכחית, ואין ספק שזו תקופה מאתגרת ללוחמי הגדוד ומפקדיו", מספר מג"ד נצח יהודה, סא"ל אורי לוי.
"בחצי שנה האחרונה הלוחמים ביצעו מדי יום סיורים, איתור אמל״ח, מעצרי מבוקשים, מבצעים גדודיים, מבצעים חטיבתיים, הגנת צירים וישובים וסיכול כ-10 ניסיונות פיגוע, לרוב ללא נפגעים. גם הלוחמים שלי שנפצעו במהלך הפעילויות השונות, חזרו ללחימה בגדוד, כי המשימה מובנת וחשובה להם", הוא מספר. "אני גאה מאוד בלוחמים שלי שמגנים על הבית".
"אנחנו מוכנים לכל אירוע, ההחלמה של הפצועים מרגשת"
ולא רק הלוחמים הרבים בגזרת ירושלים מתמודדים עם שגרת חיים מתוחה. גם הרופאים בבירה מספרים על מציאות מטלטלת ובלתי צפויה. "במקום לצאת לכנסים או לחופש, צריך לשאול את עצמך פעמיים אם זה כדאי", מספר ד"ר מיקלוש באלה, מנהל יחידת הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.
"במקרה אחד שהייתי אמור ללכת לכנס במרכז הארץ היה פיגוע. יש שגרה שבה אנחנו חיים, וזה לא קשור רק לטרור- יש תאונת דרכים רבות. אנחנו מטפלים באזרחים ישראלים וגם בלאום נוסף, וזה מוסיף עוד רגש - הצוות תמיד מרגיש מחויבות לכל פצוע, לא משנה איך הוא נפצע ובאילו נסיבות", הוסיף.
ד"ר באלה מספר כי אופי הפיגועים המאפיינים את גל הטרור הנוכחי, מצריכים כוננות שונה מאירועים קודמים: "כל פעם האירוע הוא שונה - דקירה, דריסה או ירי, אי אפשר להשוות את האירועים הבודדים כרגע לאינתיפאדות קודמות. למרות שמספרית זה דומה, הכוננות היא קצת שונה. גם הטיפול של מד"א בפצועים הרבה יותר משוכלל ומתקדם, ואנחנו יודעים מראש מה המצב של הפצוע ויודעים איך להיערך - האינפורמציה עוברת בטלפון הרבה לפני שהפצוע מגיע וזה חוסך דקות חשובות".
לדבריו, קל יותר לטפל בפצועים שנפגעים בפיגועים שמבצעים מחבלים בודדים, כיוון שהפגיעות במקרה זה הן קלות יותר: "בית החולים ערוך לכך. בסוף משמרת או ניתוח התחושה טובה בדרך כלל, כי אנחנו מצילים את רוב הפצועים שמגיעים אלינו. אנחנו מלווים פצועים קשים מאוד במשך כל תקופת השיקום, ולפעמים מגיעים פצועים אחרי שהשתקמו והתאוששו וזה מרגש מאוד".
גם בתוך הערים והיישובים ברחבי הארץ, חיים במציאות שבה אמצעי הביטחון הם גדולים מבימי שגרה, יותר שוטרים מסתובבים ברחובות ומתייחסים ברצינות לכל קריאה של הציבור במוקדי המשטרה ובמוקד העירוני.
"אנחנו פועלים לחזק את תחושת הביטחון בקרב התושבים ועושים מאמץ גדול לבוא במגע אנושי כדי להרגיע את תחושת הבהלה והפאניקה כמו שקרה אחרי הפיגוע בדיזנגוף וגם עכשיו, בפיגוע שאירע ביפו", סיפרה שיר-לי וינר, חברת הסיירת לביטחון עירוני בתל אביב.
"פעם היו מתקשרים ל-100 כדי לדווח על אדם חשוד, היום מתקשרים 106 למוקד העירוני", מספרת וינר ומגלה כי היא הולכת לישון עם הטלפון זמין. "אני עם מכשיר הקשר מעל הראש למקרה שיקרה משהו. אפילו פתחתי מערכת ממוחשבת אצלי בדירה, וביחידה הגברנו את כמות הסיירים על מנת לתרום לתחושת הביטחון".
"הרגלי החיים השתנו, הדאגה לשלום המשפחה תמיד בראש"
המתיחות בעקבות גל הטרור מורגשת היטב גם בתוך הערים והיישובים ברחבי הארץ. יותר שוטרים מסתובבים ברחובות ומתייחסים ברצינות לכל קריאה של הציבור במוקדי המשטרה ובמוקד העירוני. "אנחנו פועלים לחזק את תחושת הביטחון בקרב התושבים ועושים מאמץ גדול לבוא במגע אנושי כדי להרגיע את תחושת הבהלה והפאניקה כמו שקרה אחרי הפיגוע בדיזנגוף וגם עכשיו, בפיגוע שאירע ביפו", סיפרה שיר-לי וינר, חברת הסיירת לביטחון עירוני בתל אביב.
"פעם היו מתקשרים ל-100 כדי לדווח על אדם חשוד, היום מתקשרים 106 למוקד העירוני", אומרת וינר ומגלה כי היא הולכת לישון עם הטלפון זמין: "אני עם מכשיר הקשר מעל הראש למקרה שיקרה משהו. אפילו פתחתי מערכת ממוחשבת אצלי בדירה, וביחידה הגברנו את כמות הסיירים על מנת לתרום לתחושת הביטחון".
ששת החודשים האחרונים היו סוערים במיוחד עבור אנשי כוחות ההצלה שמגיעים ראשונים לזירות הפיגועים, מעניקים טיפול מציל חיים בשטח לפצועים - ונחשפים למראות הקשים מדי יום, ולפעמים כמה פעמים ביום: "הגעתי לטפל בפצועים כמעט בכל אירועי הטרור בירושלים", מספר ד"ר אריה יפה, מתנדב ביחידת האופנועים של איחוד הצלה.
"עד לתחילת גל הפיגועים האחרון הייתי מגיע הביתה אחרי העבודה בבית החולים ומיד מחליף בגדים, אבל אחרי כמה פעמים שהוזנקתי לפיגועים בדיוק כמה דקות אחרי שנכנסתי הביתה, החלטתי שהדבר האחרון שאני עושה זה להחליף בגדים", הוא מספר. "עכשיו, לפני שאני הולך לישון אני מכין את הבגדים באופן כזה שאוכל להתלבש כמה שיותר מהר למקרה שמוקד איחוד הצלה יזניק אותי לאירוע".
"ראיתי יותר כאב, סבל שכול ומוות מאשר אדם צריך לראות בימי חייו", מספר אהרון אדלר, פרמדיק מד"א המתגורר בירושלים וחי בכוננות מתמדת. "הרגלי החיים שלי השתנו, שינתי קלה יותר, הבגדים והציוד שלי תמיד מסודרים כך שאוכל לצאת בזמן הקצר ביותר".
"כמו כל ירושלמי אני מסתכל טוב טוב סביבי ודאגה לשלום משפחתי וחבריי תמיד נמצאת בתוכי ומטרידה אותי. למרות זאת, אני מסתכל סביבי ואני רואה את עם ישראל הולך זקוף, מאמין, אופטימי. לא נותן ולא ייתן למציאות לשבור את הציבור".
לאחרונה לקחתי חלק בערב מיוחד שהפגיש בין צוותי חירום לפצועים שטופלו על ידם בגל הטרור האחרון", הוא מספר. "עמדתי וראיתי מולי פנים של אנשים שנגעו במוות ויכלו לו. את הפצועים הכי קשים עומדים על רגליהם, מחייכים ומנהלים חיים תקינים. אל מול כל השכול הנורא הזה ראיתי את החיים, את האור, את התקווה - ואת התקווה הזו אני לוקח איתי".