אמרו שאי אפשר להפוך אבן בעזה מבלי שישראל תשמע את הנקישה, תבחין בשינוי על פני הקרקע - ובעיקר לא תנוח עד שתבין למה ומה הסתתר מתחת. הרבה עיניים פקוחות והרבה אוזניים כרויות למתרחש ברצועה, 24 שעות ביממה: המודיעין פורס את שטח האויב, הוא אוסף פריט מידע, מחבר אליו עוד אחד, כדי להבין מה האויב מתכנן ומה האויב יכול. כל זה היה קיים גם בשבעה באוקטובר. גם לפני. הפער בין האמצעים לתוצאה בלתי נתפס, כי זו ההנחה הכי בסיסית – "אם משהו קורה בעזה, הרי לא יכול להיות שלא נדע".
"אולי הדבר המרכזי ביותר שאני הולך איתו ביום-יום זה הטלת הספק והשאלה הגדולה, מה אני מפספס ואני לא יודע", הגדיר ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, בכנס ב-2022 את משימת העל שלו. "מודיעין זה מכלול של תפיסות שנועד להבין צד אחר", מסביר ד"ר מיכאל מילשטיין, אל"מ במיל', לשעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן. "יש הרבה כאלה שאוהבים להגדיר מודיעין בתור סוג של מדע - כלומר, משהו שאפשר להגיע לתוצאות מאוד מדויקות איתו, ובאמת, מודיעין הוא יותר יצירה, אולי אפילו אומנות".
ואילן לוטן, לשעבר בכיר בשב"כ, מוסיף: "אני אדע מראש מה הצד האחר רוצה לעשות, מתכנן לעשות, מתי הוא רוצה לעשות, מה הוא רוצה לעשות, עם מי הוא רוצה לעשות, מדוע הוא רוצה לעשות". סא"ל במיל' דודי סימן-טוב, לשעבר חוקר באמ"ן, מסביר: "יש מודיעין ברמה האסטרטגית, יש מודיעין ברמה האופרטיבית, ויש מודיעין ברמה הטקטית". והאלוף במיל' גדי שמני, לשעבר המזכיר הצבאי לראשי הממשלות שרון ואולמרט, אומר: "הערכת המודיעין למעשה ממפה לי את האיומים שאיתם אני מתמודד - מה שאתה גוזר מזה, זו דרך הפעולה שלך".
מערכי המודיעין ש"מפרקים" את הרצועה
בשביל לנסות להבין את הכשל, צריך קודם כול להפנים דברים שבדיעבד תמיד נראים אחרת. קשה לשפוט בדיוק את האופן שבו חוו את המידע בזמן אמת, אנחנו גם רחוקים מלהיות חשופים לכל המידע: הכול ייחקר, ייבדק. צבא שמנהל מערכה מורכבת ויסודית, חפץ לבדוק את עצמו, ללמוד, לתקן כל הזמן. אין לנו צבא אחר.
הסימנים המעידים למתקפת 7.10: התצפיות, התיעודים וההתרעות
בשביל לצאת למסע הזה, כדאי להכיר כמה מונחי יסוד בדרך שבה אוספים מידע. יש את מה שרואים, ויזינט - כלומר מה שרואים מעל השטח. לוויינים, כטב"מים והרחפנים של יחידת 9900. יש מידע שאוספים מאנשים, היומינט - הקלאסיקה של הריגול. סוכנים שמפעילים משתפי פעולה, מרגלים. 504, היחידה הצה"לית לאיסוף יומינט, לא פעלה בעזה - רק המקבילה של שב"כ.
ויש את מה שהפך למלך המודיעין, הסיגינט. את היחידה האחראית כולם מכירים, 8200: מלקטים בחשאי על האויב מידע, נתונים ותוכניות קרב. וגם ה"אולד סקול" של עולם האותות, ציתותים והאזנות. ויש סוג נוסף, אוסינט - מה שאפשר ללמוד על האויב ממה שגלוי לכול.
"מה זה יומינט? זה לשבת עם בן-אדם, להסתכל לו ללבן בעיניים", מדגיש לוטן. "לגייס אותו, להפעיל אותו, ליצור איתו קשר, לשכנע אותו - ברגע שהנגישות שלך לאנשים ולשטח היא בתדירות הרבה יותר נמוכה, מן הסתם זה הופך להיות הרבה הרבה יותר מורכב". והוא עומד על הבדל משמעותי בין הגזרות: "היום אין שום נקודה ביהודה ושומרון שבה מתקבל בדל מודיעין, ומיד כוחות צה"ל, שב"כ, לא מגיעים ועוצרים את אותו מחבל. ברצועת עזה אתה לא עוצר אנשים".
ומילשטיין מחדד: "כמובן שהכול נתון למניפולציה, כלומר, יש מצב לא רע שאותו בן-אדם משקר לי, או עושה הטיה מאוד משמעותית, כי יש לו אינטרסים". על הסיגינט הוא אומר: "אתה מגיע באמצעים טכנולוגיים לפרטי מידע, ולרוב אנחנו מדברים על מאגרים מאוד גדולים של קבצי מידע - אתה תקבל מידע שהייתי קורא לו, נטול רגשות".
ראיית הזהב, שנה לפני המתקפה
איך זה עובד? נסביר למשל באמצעות נושא המנהרות - דרך משת"פ בחמאס התקבל מידע על בניית תוואי חדש, זה היומינט. יתשאלו אותו איפה הכניסות, מאיפה ולאן. לזה יצטרף מידע ויזינט - רחפן שעוקב אחרי נתיבים קבועים של משאיות מלט. באמצעות הסיגינט ישימו יד על התת-קרקע. אפילו רק איכון הניידים מספר לא מעט.
ובחזרה להפתעה המוחלטת שהלמה בישראל - כבר שנים מידע שישראל אספה, בכל אמצעי האיסוף, הצביע על תוכנית של חמאס לחצות את הגבול ולבצע מתקפת רצח וחטיפה בהיקף גדול. ראש הממשלה נתניהו סיפר בעצמו ביוני 2023: "אנחנו כבר ידענו על תוכניות להעביר מאות מחבלים דרך התווך התת-קרקעי - להיכנס ליישובינו, לקיבוצים ולערים, לחטוף חיילים ואזרחים, כמובן להרוג, ולחמוק חזרה".
באפריל 2022 מביא המודיעין ראיית זהב - תוכנית מפורטת שמתארת מתקפה דומה מאוד לזו שהתרחשה שנה וכמה חודשים אחר כך. המידע לא מכיל מועד, כלומר אין בו ממד של תאריך מדויק, גם לא טווח. התוכנית של חמאס נתפסה כתוכנית מגירה - כמו שלישראל יש תוכנית תאורטית לכבוש את טהראן, מסבירים לנו.
לפי מילשטיין: "בכל המעבר הזה מתוכנית המגירה לשלב של מתן התרעה, העלאת התרעה, קורים שני דברים מרכזיים - א', משהו השתנה במציאות, זה כבר לא אותו דבר; והדבר השני - להגיע, לחדור לבפנים, ולראות מה עולם הכוונות של האויב". ולוטן אומר: "יכול להיות שנוצרה תלות כמעט מוחלטת במודיעין. עכשיו, מודיעין זה לא 100% - כי אם זה היה ככה, אז כל החיילים, כל השוטרים, כל אנשי מג"ב היו יושבים בבית, ברגע שיש לי את ההתרעה הממוקדת, הייתי מתקשר, מקפיץ כוח, מסכלים. לכן אני מכין את עצמי ליום שהוא יחליט להפעיל את היכולות - לא מחכה למודיעין, לא לוקח סיכון שאני לא אדע מתי".
"יכול להיות שלא תוכל לישון בלילה"
בהיעדר התרעה עם תאריך נקוב או משוער, השאלה היא כמה רצינות מייחסים לכוונה וליכולת של האויב. יש טווח גדול בין מוכנות לכוננות שניתן לנקוט בו. "אנחנו עכשיו חכמים לאחר המעשה. יש תוכנית כזאת ואתה לא יודע מתי היא מתממשת - הרי אתה לא יכול להחזיק עכשיו אוגדות שם כל הזמן, זה ברור לחלוטין", מציין האלוף במיל' שמני. "אבל יכול להיות שאם אתה לוקח את זה בשיא הרצינות, תנקוט כל מיני צעדים, למשל בהיערכות השגרתית שלך אפילו - יכול להיות שכשסדר הכוחות יירד מתחת לקו מסוים, אתה לא תוכל לישון בלילה, כשאתה לא ערוך עם עומק מספיק בהגנה, ואני חושב ששם הייתה בעיה קשה - כי ברגע שעברו את קו המוצבים הראשון, נגמר הסיפור".
במפה שנחשפה בתוכנית "עובדה", שאותה הציג קמ"ן אוגדת עזה ביולי 2022, נכתב כי יותר מ-20 פלוגות נוח'בה מתוכננות לפרוץ בנקודות גבול רבות. על אף שהמידע הזה ביד, ישראל מנהלת מאז מערכות כירורגיות נגד הג'יהאד האיסלאמי בלבד: אחת, "עלות השחר", התרחשה מיד אחרי חשיפת תוכנית חמאס באוגוסט 2022. גם הסבב הבא, מבצע "מגן וחץ" במאי 2023, היה רק מול ג'יהאד. אתה חושב שההרתעה חזרה עכשיו, אחרי המהלך הזה ברצועה? שאלתי אז את נתניהו, והוא ענה: "אני חושב שהיא מאוד התחזקה". שאלתי אם אסד ונסראללה ואפילו יחיא סינוואר לא יכולים לישון בשקט עכשיו? "אני חושב שהם מתעוררים בלילה במחשבות נוגות", ענה ראש הממשלה.
לפי שמני, "כולנו הבנו כבר מזמן שכל הסיפור הזה של ארגונים סוררים, זה שקר אחד גדול". ומילשטיין נזכר: "חמאס נותן לג'יהאד האיסלאמי לעשות סבבי הסלמה, כשאנחנו, אגב, מתגאים שחמאס מורתע וחמאס לא רוצה הסלמה - ויכול להיות שאפילו אנחנו עוזרים לו בזה שאנחנו מכים את הג'יהאד, לא הבנו שהכול זה חלק ממחזה, משחק אחד גדול, שהחמאס שולט בו בהכול".
"כמעט ליקוי מאורות לאומי"
אם נחזור לאוסינט, המידע שנלמד מחומר הגלוי לכול, מתברר שזרם חומר שבדיעבד קשה להבין איך כמעט התעלמו ממנו, כגון האימונים מול הגדר לעיני כול ותיעודיהם הופצו ברשתות. ומול קהל של אלפים שאג סינוואר לפני שנה את כל התוכנית: "נשגר עליכם אין-ספור טילים, נביא עליכם שיטפון של אין-סוף חיילים, אשר יציף אתכם כמים גואים".
אפילו סדרת הטלוויזיה החמאסית לרמדאן, "אגרוף החופשיים", במבט לאחור משרטטת את התוכנית אחד לאחד. "אנחנו נתקדם למוצב כיסופים וברגע שנשתלט עליו, נתחיל לנוע לעבר המחנה הצבאי רעים", נאמר בסדרה, וסינוואר עצמו אמר עליה כי "היצירה הזו אינה נפרדת ואינה מנותקת כלל וכלל".
ומילשטיין מסביר: "יחידות שלמות בחמאס התאמנו על הריסת 'יורה-רואה', כניסה לתוך מוצבים - כולל שהיה כתוב עליהם 'אוגדת עזה' – הריסת טנקים שהם בנו דגמים שלמים מהם. בדרך לשבעה באוקטובר נדלקו המון נורות אדומות - ומהרבה בחינות, אני חושב, לא הייתה מספיק תשומת לב לאוסינט ולמה הוא מסוגל לתת, ולפער המאוד חריף שיש בין המסרים הכבדים באוסינט לבין התזה המרכזית שרווחה במערכת, שהכול רגוע. משהו לא מסתדר. כמעט הייתי קורא לזה ליקוי מאורות לאומי". לוטן מציין: "המודיעין במקרה הזה היה גלוי, זו לא איזו חוליה סודית שחודרת תחת מנהרה. הפער פה היה בלהבין את מה אנחנו רואים, להבין את תמונת המודיעין".
הרמיזה: "זו הייתה נקודת התפנית"
בתחקיר אל-ג'זירה על הפעולה הכושלת של סיירת מטכ"ל ב-2018 בעזה, שבה נפל סגן אלוף מחמוד ח'יר א-דין ז"ל, פורסמו רגעי החשיפה של מערך הריגול הישראלי. "השתלטנו על מכשירים טכנולוגיים וציוד נוסף הטומנים בחובם סודות גדולים", הכריזו אז בחמאס, "האויב סבר שהציוד הזה נעלם".
וכך הכתב החוקר של אל-ג'זירה סיכם - ורמז: "במשך שני העשורים שעברו, ידה של ישראל הייתה על העליונה במה שקשור לחיל הקשר ולאיסוף מידע, והיא הפיקה מכך תועלת. אלא שתנועת ההתנגדות בעזה (חמאס) הצליחה לבסס רשת תקשורת פרטית לה, במה שנחשב לנקודת מפנה אסטרטגי, אשר משנה את כללי המאבק. מהמזרח ועד המערב ישראל מתגאה ביכולת שלה לפעול מבלי להשאיר עקבות. אבל המבחן שלה מול כוחות ההתנגדות בעזה היה נקודת התפנית ששינתה את חוקי המשחק". האם הדברים הללו מסבירים את מה שלא ידענו, מה שלא עלה באיסוף המידע? ייתכן ששמענו את מה שהתכוונו שנשמע - דיברו בקול אחד רגוע בצינורות מסוימים, ובקול אחר לגמרי בצינורות שלא הכרנו.
ובחזרה לתמונת המודיעין, זו שמספרת את הסיפור של האויב: כל פריטי המידע שאותרו בכל שיטות איסוף המודיעין מונחים על השולחן. החיבור שלהם הוא הערכת המודיעין: סימנים חלשים או התרעה, פני האויב לרגיעה או להסלמה. אותו מידע ממש יכול להוביל להערכות שונות.
"אנחנו צריכים לספר סיפור, כי ככל שיש לנו יותר מודיעין, שמגיע בסייבר ובסיגינט ובאוסינט וגם ביומינט - העושר הוא אדיר, הקושי הולך וגדל", הסביר לפני שנה ראש אמ"ן. "כל אחד יכול לספר סיפור, הוא גם יכול לספר סיפור שונה מהסיפור שסיפר זה שלידו על אותה ידיעה ממש. כי כל אחד יכול למצוא בחומר המודיעיני כולו את דעתו ואת מחשבתו, ולבסס אותה".
ההערכה הייתה: "אין סיבה להתנגשות"
איך זה קורה? בחטיבות המחקר של הארגונים מצטבר מידע רלוונטי ושאינו, מידע חלקי או סותר - כולל הונאות מכוונות של האויב, שמודע לכך שמנסים לפענח אותו. לוטן אומר: "אמורים כולם ביחד להצליב את המידע או להשלים את המידע. לצורך העניין, אם איש יומינט מביא חתיכת פאזל כזאת ואשת סיגינט הביאה את אותו הדבר, סימן שהמידע מהימן משני הצדדים. לעיתים יש באמת חילוקי דעות - לא על העובדות, כי על העובדות אין מה להתווכח, אלא על התובנות".
סימן-טוב נזכר: "הבאנו דוגמה כזאת של בספר של הכור הסורי - ההערכה הייתה שאין כור בסוריה, שאין בכלל גרעין בסוריה. ובא בן-אדם עם הרבה מאוד ניסיון. בתחילת הדרך כולם זלזלו בו: אין כורים ואין דובים, הם אמרו לו. בשלב מסוים הוא הצליח להוכיח את זה".
מהמידע שייאסף ינסו להבין מה בכלל רוצה האויב, מה האסטרטגיה שלו, לאן פניו. "בעזה אני מזהה שלצד הפעלת הכוח וההרתעה המשמעותית מול חמאס, התהליכים שמובלים על ידי ישראל לייצוב כלכלי, הכנסת פועלים, שיפור בחיים - יש בו פוטנציאל לשקט ארוך שנים", אמר האלוף חליוה רק לפני שנה. "אין סיבה להתנגשות הזאת בין חמאס לישראל בנקודת הזמן הזאת". והרמטכ"ל הרצי הלוי אמר השנה: "לנו יש כלים אזרחיים וצבאיים לעבוד מול חמאס. אנחנו תוקפים בעזה כל אימת שצריך, תקיפות קשות ואפקטיביות. 'שומר חומות' ייצר תנאים טובים יותר ליציבות קדימה, ויש לנו כלים אזרחיים, כי חמאס אחראי על המציאות האזרחית בעזה שמטפלת ב-2.2 מיליון אנשים".
התמונה של חמאס-עזה מורכבת, ולמרות זאת, התפיסה הכללית הייתה אחידה: חמאס מורתע ופניו להתבססות אזרחית, לא להסלמה. "הנחת היסוד הייתה באמת שיחיא סינוואר בהנהגת חמאס בעת הנוכחית הרבה יותר רוצה את פיתוח הביוב בבית לאהיא ובבית חאנון, ובדיר אל-בלח מאשר הרפתקאות אידאולוגיות", מסביר מילשטיין. "כאן, לדעתי, לא היה פיענוח מספיק של ה-DNA האידאולוגי של יחיא סינוואר ושל חבר מרעיו, שמבחינתם הג'יהאד הוא טעם החיים".
ההערכה הזו מתיישבת עם התפיסה המדינית, תפיסה שלפיה אצל הפלסטינים אין הבדל משמעותי בין חמאס לרשות ושניהם נתפסים כגורמי טרור. "הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס", כפי שאמר סמוטריץ' ב-2015: רשות חזקה טומנת בחובה נטל, מוקש מדיני, העולם לוחץ על משא ומתן איתה. השאלה מה קדם למה - מה בין ההערכה למדיניות.
"יש גישה שאומרת שהמודיעין הוא כמו מלצר - הוא נותן את ההערכה שלו, והקברניט הולך ועושה עם זה מה שהוא מבין", מספר סימן-טוב. "דוגמה מוכרת זו הנסיגה מלבנון שהמודיעין התנגד לה, כל צה"ל התנגד לה, ובסופו של דבר ראש הממשלה אמר 'טוב, אני לא רוצה אתכם בחדר'. לעומת זאת, יש גישות אחרות שאומרות שלפעמים קברניט רוצה מישהו להתייעץ איתו, חשיבה שהיא משלבת את המודיעין והמדיניות - יכול להיות מצב כזה. יש הרבה שהתריעו על זה ואמרו שזה מודיעין פוליטי".
ובחזרה לאותו נאום של חליוה: "אסטרטגיה זה בדיוק הסיפור הזה שאתה צריך לברר מה האינטרסים והיעדים הלאומיים שלך ומה הפעולות הנדרשות כדי להשיג אותם. אנחנו כאנשי אמ"ן נציג את 'האדום,' ננסה לשים אותו כל הזמן אל מול התפיסה הלאומית על האינטרסים והיעדים של מקבלי ההחלטות, מה שקרוי 'הכחול', ואני מניח שהחיבור ביניהם ייצר את האסטרטגיה הנוחה והטובה ביותר".
"הסיכון המחושב" והמסר מסינוואר
מול חמאס, בתקופה שקדמה למתקפה ישראל מקבלת מסרים סותרים: מצד אחד, היא מנהלת משא ומתן עקיף לרגיעה ולהסדרה, מאמינה ששקט כלכלי יביא לשקט. "אני חושב שברגע זה זה הצעד הנכון", אמר נתניהו ב-2018 על העברת הכספים לחמאס. נתניהו הוסיף והסביר: "אמור להיות פיקוח מסוים על הכסף, אני מקווה שגם המנגנון הזה ישתפר. כרגע אנחנו מדברים על השלב הראשון - קודם כל רגיעה, ואחר כך לראות את האפשרות של מה שקרוי הסדרה". ממש כפי שסינוואר כתב לו בפתק: "סיכון מחושב".
ושמני נזכר: "היו רואים שהכסף עובר ואומרים 'תשמע, הכסף הזה הולך לטרור, אתה ממשיך להעביר את הכסף? ואתה יודע שהכסף הולך לטרור'. ולא באה המערכת הביטחונית ואומרת שצריך עכשיו לצאת למתקפה על חמאס - לחמאס היה סוג של חסינות. אז אם לא קם אף ראש ארגון, אף ראש שב"כ ואף רמטכ"ל ואף שר ביטחון והופך שולחן - כולם היו יס-מנים. אין לי שום ספק שלקונספציה שנתניהו הוא אביה ומולידה - צריך להגיד את האמת - יש השפעה: כולם מתחילים לרקוד לצלילי המוזיקה שהקברניט מנגן".
ומילשטיין מסביר: "הפתק שסינוואר שולח בכתב ידו לנתניהו ובו הוא כותב 'קח סיכון מחושב', הוא משהו שאפשר להתחיל להאמין בו - כלומר, 'הוא ייצור לי את אותו שקט'. ומהרבה בחינות, גם הצבא רצה יותר שקט מאשר סוג של מלחמה מתמדת בעזה". לוטן חולק על הדברים: "אני יכול להגיד שאין ריצוי. מההיכרות שלי אין סיטואציה כזאת שאנשים מיישרים קו בדבר כזה של התרעות מודיעיניות כדי לרצות. אבל בסוף, בסוף, בסוף ,אלה מערכות היררכיות".
ישראל דבקה בתגובה - ולא ביוזמה
ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד, סיפר השבוע במהדורה על הדינמיקה הזו: "מדי שבוע הלכנו לעדכן את ראש הממשלה בתמונה. ראש הממשלה היה מודע לכל תמונת המודיעין, ובמקרה הזה לא הייתה תגובה. ואנחנו מדברים על תקופה שבעצם אז מתקבלת ההחלטה להתחיל להכניס כסף לרצועת עזה, שזה היה בניגוד גמור לעמדה מאוד גורפת של מי שהתעסק במלחמה במימון טרור".
מצד שני, נערמו אותן ראיות סותרות: ככל שחולפים הימים, הן מתגברות. לצד האימונים, תצפיתניות זיהו עניין גובר של גורמי חמאס באמצעי ההגנה על הגדר. "אני ראיתי היום אנשים עם מפות, מסתכלים על הגדר, מצביעים עליה, ראינו המון אימונים", סיפרה תצפיתנית בגזרת עזה לחדשות 12, "פשוט לא התייחסו, פשוט זלזלו בהן ואמרו 'טוב, חמאס, חבורה של ערסים'". ומילשטיין מציין: "גם הוויזינט – כל הנושא של מידע והדיווחים של התצפיתניות. הן פשוט ראו את הכוונות האמיתיות של האויב, אבל הכוונות האלה עמדו מול התזה המרכזית ואז נאמר 'לא, הן לא חשובות'".
מהמידע הזה גם מנתחים כל הזמן, במקביל, את המישור האופרטיבי: מה עושה האויב בפועל, אילו יכולות יש לו. חמאס נתפס כצרה הקטנה ביחס לאיראן או לחיזבאללה - מכה קטנה, סבב מדי פעם והוא "מתיישר". בסבבים ישראל תקפה את היכולות הצבאיות של חמאס: למשל, מנהרה אחת שהותקפה לא פעם, כאשר היכולת למוטט אותה מן האוויר בלבד מוגבלת. כך ישראל דבקה בתגובה ולא ביוזמה.
המתקפה שבוטלה ונתפסה כהתרעת שווא
ב-2021, בחניכת המכשול הקרקעי, ישראל האמינה שהמכשול מעקר את היכולת של חמאס להוציא אפילו מתקפה נקודתית חוצת גדר. "אנחנו שוללים מחמאס את אחת מהיכולות שאותה ניסה לפתח", אמר שר הביטחון אז בני גנץ, "מציבים קיר ברזל, בטון וסנסורים בין חמאס לבין תושבי הדרום".
חמאס תכנן ככל הנראה להוציא את המתקפה בליל הסדר האחרון: אותות שהגיעו על חדירה מקפיצים כוננות על הגבול, חמאס מזהה ומבטל. בישראל לא מבינים שמדובר בביטול, וסבורים שזו הייתה התרעת שווא. כשאותות דומים עולים בראשית אוקטובר, הם מתפרשים כך.
גם אם טעינו בכוונת חמאס, וגם אם שגינו בהערכת הכוח שלו, תוכנית בסדר גודל כזה של אלפי לוחמים ואלפי תומכי לחימה לא תתניע בלי שהוויזינט יראה, בלי שהסיגינט יקלוט, בלי שאיש אחד יקום בעזה ויגיד "משהו חריג קורה". המשמעות דרמטית: אם סומכים על מודיעין באופן רב כל כך, הרי שסדר הכוח על הגבול אינו מקסימלי, ממתין להתרעה - התרעה שלא הגיעה הפעם.
הפרטים המופיעים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה.
עורכת: נועה הוכרמן, ריכוז מערכת דוקו: צח שאול, עריכת וידאו: עידו זנד, תחקיר: רוני דוידי, גרפיקה: מאי פרץ, קול: אריה בן ויס, צילום: תומר אילן, ייעוץ מוזיקלי: דני סידס