הבוקר (שלישי) הלך לעולמו השופט יעקב קדמי בגיל 85. שמו של קדמי עלה לאחרונה שוב לכותרות, לאחר שהדיון הציבורי בפרשת ילדי תימן התעורר: קדמי עמד לפני כעשור וחצי בראש הוועדה הממלכתית האחרונה שחקרה את הנושא. לעיון בדוח המלא של ועדת קדמי - לחצו כאן. מדוברות בתי המשפט נמסר כי ההלוויה תתקיים מחר בשעה 14:30, בבית העלמין שיכון ותיקים בנתניה.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
הוועדה בראשות קדמי שהחל לעבוד ב-1995 והגישה את מסקנותיה ב-2001 סיכמה כי "לא מצאה בסיס עובדתי לחטיפה מאורגנת וממוסדת של הילדים". עם זאת, נמצאו מקרים בודדים שבהם הילדים נמסרו לאימוץ ללא ידיעת והסכמת הוריהם: הוועדה קיבלה את ההסבר לפיו הילדים היו נטושים במוסדות כיוון שניתק הקשר בינם ובין ההורים. כמו כן חשפה הוועדה מידע על הקלות בה נלקחו פעוטות לבתי החולים בלי השגחה ורישום, וגם ציינה כי ילדים רבים נפטרו ונקברו ללא ידיעת הוריהם. כל הדוחות נחתמו במילים: "הוועדה משתתפת בצער המשפחה".
קדמי נולד ב-9 בספטמבר 1930 בתל אביב להורים שהיו מראשוני היישוב היהודי בארץ. עם סיום לימודיו ב-1948 התגייס לחיל השריון ובהמשך נשלח לקורס מפקדי טנקים.
עם שחרורו הוא החל ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל עבר כמורה ממלא מקום בבית ספר יסודי. לאחר סיום לימודיו שירת בצבא קבע כתובע צבאי בממשל הגליל, ובהמשך שירת כתובע צבאי בבתי דין צבאיים ובפרקליטות הצבאית: הוא השתחרר בדרגת סגן אלוף. ב-1962 שימש כתובע במשפטם של חמשת מניחי הפצצה בקולנוע ציון בירושלים, משפט שזכה להד ציבורי רב.
לאחר שחרורו החל לעבוד כפרקליט מחוז תל אביב, ובמקביל לימד משפטים באוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1975-1977 כיהן כראש אגף חקירות במטה הארצי של משטרת ישראל וקיבל דרגת ניצב: לאחר מכן מונה לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי.
ב-1989 מונה לשופט בפועל בבית המשפט העליון, ולאחר מכן גם שימש גם כמנהל הנהלת בתי המשפט. ב-1994 מונה באופן רשמי לשופט בעליון: לאחר שנתיים עמד בראש הועדה הציבורית שהמליצה לכונן גוף עצמאי לרשות השופטת, שבמסגרתו ישולבו זה לצד זה ממלאי תפקידי השיפוט ועובדי המנהל השיפוטי. לפני יציאתו לגמלאות עמד בראש ועדת קדמי לחקר פרשת ילדי תימן: לאחר פרישתו ב-2000 מונה למנהל האקדמי בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה.
כך חקר קדמי את פרשת ילדי תימן
בשבוע שעבר העלתה הספרייה הלאומית לרשת את הדוח הפומבי של ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדי תימן. מסקנות הדוח, שפורסמו כבר בשנת 2001, אינן חסויות, אך הוא גם לא עלה לרשת.
הדוח, בן 1,828 עמודים, חולק לחלק הראשי שבו 322 עמודים, ועוד שני כרכים של דוחות מסכמים אישיים שנשלחו למשפחות. על תוכן הפרוטוקולים עצמם, המצויים בארכיון המדינה, עליהם התבססה עבודת הוועדה, הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת 2071. בשבועות האחרונים, במקביל למעקב התכנית "פגוש את העיתונות", נעשים מאמצים להתיר את פרסום החומרים עוד לפני הזמן המועד ואף מונה השר צחי הנגבי על מנת שימליץ לממשלה אם להסיר את החיסיון או לא.
הדוח מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשי שבו 322 עמודים, ועוד שני כרכים של דוחות מסכמים אישיים שנשלחו למשפחות. החלקים הפומביים האלה נסרקו כאמור השבוע על ידי הספרייה הלאומית והם זמינים החל מהיום לקריאה מקוונת מכל מקום בארץ ובעולם.
מהספרייה הלאומית נמסר כי ההחלטה לסרוק ולעלות את הדוח לרשת נובעת הן מהרצון לתת לציבור הרחב את האפשרות להעמיק בנושא ולגבש דעה על סמך מידע רלוונטי, והן כחלק ממדיניות הספרייה להנגיש כמה שיותר ספרים, כתבים וחומרים נוספים העוסקים בחיי החברה והתרבות במדינת ישראל.