איך יתייחסו האסירים האחרים לקצב?

הניסיון לשער כיצד יגיב משה קצב למאסר וכיצד יתייחסו אליו הסוהרים והאסירים אינו פשוט כלל בשל המורכבות והניגודיות הרבה שבמאפייניו של קצב "האסיר".

מחד גיסא משה קצב הורשע בביצוע אונס ועבירות מין, וכידוע, עברייני מין נמצאים בתחתית הסולם החברתי בכלא. מאידך גיסא, משה קצב הינו נשיא לשעבר, וכך במידה וישלח למאסר הוא יהפוך לאסיר בעל המעמד החברתי הגבוה ביותר שנמצא היום בין כותלי הכלא. אומנם הימצאותו של אסיר שבעברו הלא רחוק כיהן כנשיא הוא בהחלט בגדר חידוש, אך כותלי הכלא בישראל כבר רגילים לאסירים "בכירים" בדמותם של שרים לשעבר.

אסירים מסוג זה, שהיו בעלי מעמד חברתי גבוה לפני המאסר, חווים תקופה ראשונית לא פשוטה. השינוי החד במעמד חברתי אינו פשוט ודורש הסתגלות והתרגלות. בנוסף, אסירים מסוג זה בדרך כלל מאופיינים במכוונות לכללים ולנורמות זהים לאלו של הסגל בית הסוהרים, ולכן מרגישים תלושים מהחברה של האסירים האחרים.

מבית הנשיא לבית הכלא

כך גם במקרה של משה קצב סביר להניח שהתקופה הראשונה שלו במאסר לא תהיה קלה. ייתכן שתקופת החקירות והמשפט וההמתנה לערעור שימשו עבורו מעין תקופת התרגלות לשינוי במעמדו. עם זאת, סביר להניח שבמידה וישלח למאסר, הרי הפער העצום בין מעמדו כנשיא מדינת ישראל לבין מעמד של אסיר יקשה על הסתגלותו של קצב למצב החדש.

באשר לתגובות וליחס האסירים כלפי משה קצב, סביר להניח שלעובדה שהורשע בעבירות מין קשות לא תהיה השפעה רבה. זאת הן בשל העובדה שמשה קצב מכחיש את העבירות שבהן הורשע וממשיך לטעון לחפותו, והן בשל הנטייה הרווחת שלא להאמין לקורבנות אונס ועבירות מין.

לראייה, גם לאחר שמשה קצב הורשע, חלקים בציבור בישראל עדיין מאמינים שהוא אינו אשם וכל הסיפור הוא סוג של עלילה. אומנם, חשיבה זו שלילית בעיניי, כי יש בה פסילה ושלילה של מערכת המשפט, אך ניתן לנסות להסביר אותה בכך שנוח יותר לקבל את גרסתו של קצב מאשר להתמודד עם המחשבה המאוד קשה שנשיא מדינת ישראל לשעבר הוא אנס.

מה לגבי הקורבנות?

זוהי דוגמה לנטייה להאשמת הקורבן. נטייה שמוכרת ושכיחה כשמדובר באונס ועבירות מין. ולכן אם במקרים של אנסים "רגילים" הנטייה היא לקבל את גרסת התוקפן ולדחות את גרסת הקורבן, הרי קל וחומר במקרה של נשיא לשעבר.

בנוסף, סביר להניח שהאסירים, שצפויים לקבל את משה קצב כשכן לאגף מעדיפים ומכבדים כוח ועוצמה. בשילוב עם היכולת המופלאה של הנשיא לשעבר למניפולציות וכישוריו הפוליטיים, אין לי ספק שהיחס אליו יהיה יחס של כבוד והערכה.

מה שמפריע לי, באופן אישי, זאת העובדה שהשאלות באשר לקורבנותיו של קצב לא "בוערות" ולא נשאלות, וחבל שכך. חייהן השתנו לעד. גם אם הערעור של משה קצב יידחה לחלוטין, ספק אם הדבר יקל עליהן או יפחית מהמצוקה שהן חשות. לדעתי, הנשים שהנשיא לשעבר אנס, הן אלה שזקוקות להתעניינות, הדאגה והחמלה שלנו ולא מי שפגע בהן וחילל את כבודן.

ד"ר אינה לוי היא קרימינולוגית חברתית-שיקומית ופרופילאית במחלקה לקרימינולוגיה במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון