רחמים אהרוני, חבר כנופיית כרם התימנים, הלך היום (ראשון) לעולמו בביתו בגיל 77. אהרוני, שנחשב ל"מוח" של הארגון וזכה לכינוי "גומדי", זכה לתהילה גדולה בשנות ה-70 כאשר מעללי הכנופייה הטילו אימה - וגם לפני כשנה, כאשר התכנית "עובדה" שידרה שתי כתבות על עלילות החבורה. הוא הורשע ברצח כפול וגם בעבירות סמים, ריצה 29 שנות מאסר ובשנת 2014 שוחרר מהכלא. לפנות בוקר הוא ככל הנראה לקה בליבו, וצוות מד"א קבע את מותו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אהרוני נולד בשכונת התקווה: אביו היה נפח והמשפחה גרה בצריף. אהרוני עצמו מכר פירות וירקות בשוק, ובגיל 13 השתלב כעוזר בעסק של אביו, ועזר לסבו בעסקי הסבלות. לאחר ששירת בצבא בתותחנים, פנה לליטוש יהלומים. בסוף שנות ה-60 נעצר בחשד למעורבות בכמה מעשי שוד, אך שוחרר מחוסר ראיות והורשע בעבירות זוטרות.
בכרם התימנים הוא הכיר את שותפו לפשע טוביה אושרי: השניים היו מעורבים בהימורים ובהמשך בעבירות סמים, בהן ניסיון להברחת אקסטזי. אהרוני היה חלק מרשימת ה-11 המפורסמת שפורסמה בסוף שנות ה-70, לאחר שהמשטרה חשדה כי הוא מעלים הכנסות ועוסק בהברחות. הרשימה, שנקראה "רשימת יעדים מומלצים לטיפול על ידי שלטונות מס ההכנסה", פורסמה בעיתון "הארץ" ועוררה סערה גדולה. כמו כן הוא נודע בשל קשריו הטובים עם האלוף במיל' רחבעם זאבי (גנדי).
בשנות השמונים הוא הורשע ברצח הכפול במפעל "בר-בקר" בשנת 1980. "גומדי" ושותפו לרצח, טוביה אושרי, ירו למוות בשני עבריינים שניסו לסחוט אותם, ביתרו את גופותיהם וקברו את חלקי הגופה בחולות אשדוד. הוא ריצה 18 שנות מאסר על חלקו ברצח, וזמן קצר לאחר שחרורו, שב לכלא: בשנת 2004 הורשע בניסיון להעביר 1.4 מיליון כדורי אקסטזי לארצות הברית, ונגזרו עליו 12 שנות מאסר, לאחר שעד מדינה שגייסו האמריקנים סייע להרשעתו.
רק בשבוע שעבר שוחחנו עם אהרוני, לאחר ניסיון החיסול של העבריין בן כהן, כדי לשמוע על עברו: "שיפגעו בי? מי יפגע בי? אני אדם מבוגר מאוד כבר, ואני לא חיסלתי אף אחד - מי שרצו לחסל אותי התחסלו", סיפר. "במקרה יצאנו אנחנו בצד החיובי, ואלו שרצו פרוטקשן ולחסל הלכו לעולמם. אין לי תחושות שמישהו יבוא לחסל אותי, אני לא שייך לעולם הזה. אף פעם לא חשדתי שרוצים לחסל אותי, תמיד הייתי על הכיפאק עם אנשים. היה מקרה אחד שרצו ממני כסף, פרוטקשן, ואז קרה הפוך - במקום שאנחנו נלך אז הם הלכו לעולמם".
הוא הביע דאגה כי ימיו ספורים, והתייחס ליריביו בשנות ה-70': "הם מחכים לנו שמה, עד שנגמור את הסכסוך למעלה בעוד 20-30 שנה. הימים הסוערים שלי נגמרו, אני חי חיים שלווים ושקטים, של אדם מבוגר מאוד שצריך להחזיר עוד מעט ציוד. אף פעם לא לקחתי אמצעי ביטחון ולא דאגתי ולא חששתי מאף אחד, כי לא עשיתי משהו שבגללו אני צריך לחשוש".
בהכנת הידיעה השתתף עזרי עמרם.