על מה אנחנו צריכים להיות גאים יותר על המצאת הפתיתים או המצאת העוזי? שאלה קשה, שכן שני המוצרים הומצאו בעקבות צורך חיוני כמעט הישרדותי של המדינה הצעירה.

כמו שהיום ישראל שוקדת על פיתוחים חקלאיים  להתמודד עם מצוקת המים ועם טיל החץ להתמודד עם איומי הטילים, כך גם אז. לכבוד יום העצמאות ה-61 של מדינת ישראל, קבלו כמה המצאות ישראליות מתקופות אחרות של המדינה. המצאות שקשה לדמיין איך חיינו פעם בלעדיהם.

"עצור, או שאני זורקת עליך את העוזי!"

מיתוס צבאי ידוע אומר שבטירונות בסיסית של חיילות צה"ל, נמסר להן נוהל מעצר חשוד קצת אחר מה"עצור או שאני יורה" שכולנו מכירים. על פי המיתוס, שלא הוכח מעולם, הירוקות הטריות שרק עשו מטווח ראשון יום קודם צריכות לומר לחשוד המנסה לחדור לבסיס: "עצור, או שאני זורקת עליך את העוזי!". גם אם המיתוס הזה שקרי, הרי שיש בו רעיון מעניין מאחוריו: לפעמים עדיף לזרוק את גוש הפלדה על המחבל הפוטנציאלי מבאמת לנסות לירות בו.

תת מקלע "עוזי". הפתעה במקרר (צילום: רויטרס)
עוזי. נשק כחול לבן | צילום: רויטרס

יצרנית הנשק - הלוא היא התעשייה הצבאית - יכולה להציג מול המיתוס הזה עובדה אחת שקשה להתווכח איתה: מאז ייצורו של תת המקלע על ידי עוזי גל ז"ל (נפטר בשנת 2002 בגיל 79) אי שם בשנות ה-50, יוצרו לא פחות מ-2 מיליון נשקים שנמכרו בכל רחבי העולם.

היסטורית, הפיתוח הישראלי היה פתרון לא רע בכלל לנשק שייצורו זול ותפעולו פשוט. והאמת היא שלעשרות השנים הראשונות של המדינה, הנשק שימש בהצלחה רבה את את יחידות הח"ר השונות עד להחלפתו ברובי הסער כדוגמה האמ-16, הגליל והתבור.

המקטרגים יגידו שההצלחה האדירה של הנשק גם במדינות חשוכות וארגוני טרור לא ממש נותנת לנו סיבה לגאווה. אבל למה להתעסק בזוטות - די לראות סרטוני אינטרנט מכל רחבי העולם שבו ילדים ונוער מראים לנו כיצד גם אנחנו יכולים לייצר בעצמנו עוזי מנייר - בשביל להתמלא בגאווה. 

מתקפת הריבועים הצהובים

חבר אמריקאי שלי התבטא בעבר שבארה"ב יותר קל להשיג סמים מאשר שקדי מרק. השאלה שנשאלת היא אחת: האם זה בגלל שכל כך קשה להשיג באמריקה שקדי מרק או בגלל שכל כך להשיג שם סמים? כך או כך, רק המוח הישראלי יכול היה לחשוב כנראה על הקונספט של לשפוך ריבועים צהובים קטנים לתוך מרק.

הריבועים הצהובים פותחו לראשונה בשנת 1952. מקור השם ממאכל שקדים אשר נקרא באידיש- מנדלאך- שקדים. באסם יודעים לספר כי המוצר קיבל את ברכת הדרך לאחר שבנו בן החמש של אחד מעובדי המפעל הגיע וטעם את שקדי מרק, והתלהב במקום. כיום אותו יד הוא מבוגר בן 60.

כמו העוזי כך גם שקדי מרק. העולם אהב את הפיתוח הישראלים. השקדים נמכרים בין היתר בארה"ב, אירופה, אוסטרליה, דרום אפריקה ודרום אמריקה תחת השם Mini-Mandels.

ה"קוסקוס הישראלי" שכבש את העולם

מה לא נאמר על הפתיתים שלנו, ואחרי הכל עדיין לא ברור מה הם בדיוק: זה אורז? זה קוסקוס? זו מנה עיקרית או תוספת לשניצל?

אבל כמו בסיפור של העוזי כך גם בסיפור הפתיתים - ההיסטוריה של מדינתו הקטנה היא שהכתיבה פעמים רבות את ההמצאות - וגם את האוכל. היה זה בשנות ה-50 שבמדינה הוכרז על משטר הצנע כי מוצרי יסוד רבים היו פשוט בלתי מושגים.

כשחצי-תריסר ביצים היו אחלה מתנה לבר-מצוה אז לא קשה להניח שאורז היה מצרך נדיר לחלוטין. כמו בכל דבר בשנות ה-50 היה זה בן-גוריון בעל החזון. בן גוריון רצה אורז על בסיס חיטה ואסם המציאו את הפתיתים. עם השנים גם האורז נכנס למבטח הישראלי, אבל הפתיתים, כמה רומנטי - נשארו.

דוד בן גוריון
דוד בן-גוריון. ממציא הפתיתים | צילום:

עכשיו האם באמת מדובר בהמצאה ישראלית? למוצר שקיבל את הכינוי "אורז בן-גוריון" ו"קוסקוס ישראלי בחו"ל" כנראה שבאמת נכון לצבוע בכחול-לבן. המקטרגים יגידו שיש דימיון לא קטן לפסטה ובעיקר ל"אורזו" האיטלקי שבכלל דומה לפתיתים שלנו, אבל למה להיות צרי עין. בטוח זה יותר שלנו מפלאפל וחומוס.

ואם כבר אוכל ישראלי אי אפשר שלא להגיד מילה על במבה: הידעתם שהבמבה הראשונה הייתה בכלל בטעם גבינה? האמת היא שאחרי הבמבה האדומה והבמבה נוגט זה לא נשמע כל כך מופרך...

"מותק תביאי חטיף - לא צ'יפס, עגבניות שרי"

כיאה למדינה שקמה על רגבי האדמה הרי שגם בחקלאות יש לנו מילה אחת או שתיים להגיד. אפשר להזכיר את הטפטפות שהם המצאה כחול-לבן, אבל יותר מעניין הוא לומר מילה על המצאה הרבה יותר מדליקה: עגבניות השרי.

"הזהב האדום" בדרך להוזלה, אבל המשבר מתרחב, כנראה (צילום: רויטרס)
עגבניות שרי. גם שלנו | צילום: רויטרס

המיני-עגבניות האלה מוכרות גם בשם עגבניות-טלוויזיה בגלל שהם יועדו בתחילה לאתגר את החטיפים שאנחנו רגילים לראות בזמן המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה. לא ברור עד כמה הם הצליחו להחליף את הבירה והגרעינים, אבל מה שבטוח הוא, שהם נכנסו חזק לתוך המטבח הישראלי והבין-לאומי.

הממציא הוא זוכה פרס ישראל לחקלאות נחום קידר שלפני כ-15 שנה יצר את ההכלאה הגנטית שהביאה את הפלא האדום למטבח ואת הבשורת הקולינרית לעולם.

 כמה שבירת מיתוסים לסיום

ולנו יש פלאפל. טוב לא באמת. כולנו יודעים שפלאפל זה לא באמת שלנו. אבל העין דומעת כשהיא מגלה שגם קרמבו וגם מילקי הם לא שלנו. לבכות.

לגבי מילקי, אז בכלל מדובר על מוצר פופולרי ביותר בגרמניה של התאגיד הבין-לאומי דנונה העונה לשם Dany Sahne. מעניין איך האנס אוכל את המילקי שלו... אה כן, וניחשתם נכון - גם דני זה לא ישראלי מקורי.

ומה לגבי הקרמבו? ישראל היא מעצמת הקרמבו הגדולה בעולם. למעלה מ-50 מיליון יחידות נמכרות במהלך החורף. בממוצע כל אחד מאיתנו אוכל 9 יחידות בעונה. אבל עוד פרט אחד קטן ושולי: הוא הומצא לפני יותר מ-200 שנה בדנמרק.

חג שמח!