עד כמה אפשר לרמוס את כבודם של המאבטחים? באזור המלונות בים המלח, בחום של יותר מ-40 מעלות, עומדים מאבטחים בלי מים זורמים לשתייה. אף אחד גם לא חשב להציב עבורם בית שימוש, וכשהם פונים לעזרת בתי המלון הסמוכים - לא מאפשרים להם להיכנס.
"המרחק מפה עד לחוף זה בערך 1,300 מטר", מלין אלברט וייסמן, מאבטח במתחם המלונות, שצריך לצעוד את המרחק הזה כל משמרת כדי להתפנות. זהו המרחק מבית המלון בו הוא עובד עד השירותים שנמצאים במכולת על החוף, שבעליה מאפשר לוייסמן להשתמש בהם. לקראת הערב, כשאנשים כבר עוזבים את החוף והמכולת נסגרת, לוייסמן כבר אין איפה להטיל את מימיו.
אף אחד לא חשב להתקין שירותים למאבטחים, וכך אלברט וחבריו השומרים צועדים על כביש האספלט הרותח קרוב לרבע שעה בכל פעם שהם רוצים ללכת לשירותים. "זה אסור, הוראה של המנכ"ל", מסביר לוייסמן איש אבטחה שחוסם את הכניסה שלו במלון "לאונרדו" באזור, כשהוא מבקש להדגים את האבסורד.
מפחדים שיישתו על חשבון הברון
בעלי המלונות וחברות האבטחה במועצה האזורית תמר לא חשבו להתקין שירותים למאבטחים, וגם לא מים זורמים. הם שותים ממיכל מים שעומד ימים בשמש הקופחת ומתחמם. אלו הם תנאי המאבטחים, האנשים השקופים שעומדים 8-12 שעות בשמש היוקדת, עבור שכר מינימום של 20.80 שקלים לשעה.
"עובדי השמירה והאבטחה הם העובדים הכי מנוצלים שיש במשק", מסבירה מי שנלחמת למענם מדי יום ביומו בחקיקה בכנסת, ח"כ שלי יחימוביץ' מהעבודה. "כמעט תמיד יש לגביהם עבריינות של חוקי העבודה, והעובדה שלא נותנים להם ללכת לשירותים היא עוד עבריינות מהסוג הזה".
המעביד: "אני לא גננת"







חדשות




= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן


אתר זה פועל כחוק ברישיון














