אברהם ויינרייך נולד ב-1932 בפולין למשפחה יהודית אמידה מאוד. אמו נפטרה במהלך לידתו והוא נותר בן יחיד שהתגורר עם עם אביו, סבו, סבתו, המטפלת שלהם ובנה. החיים של בני המשפחה המורחבת היו נוחים מאוד. ויינרייך הצעיר לא יכול היה לתאר לעצמו לאילו תהומות יתגלגלו חייו בתוך שנים ספורות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"היו לנו אלפי דונמים של אדמות ושטחים, יער גדול ובריכות דגים", סיפר. "היינו עשירים מאוד, מיליונרים". כשהיה בן 7 נתקל לראשונה בנאצים, ומהר מאוד גם באכזריות הבלתי נתפסת שלהם. "סבא שלי חשב שהיות והוא ממוצא גרמני אז החיילים הנאצים יתייחסו אליו יפה, אך לצערי לאחר שיחה קצרה איתו הם ירקו עליו", תיאר את המפגש הראשון. "הגרמנים היו מגיעים כדרך קבע לסחוט אותנו ולקחת כסף ורכוש".
היום האחרון לחייו של סבו התחיל בעוד מפגש "שגרתי" עם החיילים הנאצים. "כאשר אחד החיילים לקח תער ובא לאיים על סבא, הכלב שלי קפץ לו על הגב והפיל אותו על הרצפה", שחזר ויינרייך את שהתרחש מול עיניו. "החייל מת כתוצאה מנפילה. באותו רגע הם ירו בסבא שלי מולי. לאחר מכן ירו גם בכלב והרגו אותו". סבו של אברהם נהרג. סבתו נפטרה זמן קצר לאחר מכן, מצער. "התקופה היפה בחיים שלנו נגמרה", סיכם ויינרייך.
פעולות תגמול
המכה הבאה הגיעה כשויינרייך ואביו גורשו לגטו קיילצה בפולין. המזל הטוב של ויינרייך התחיל כשחבר של המשפחה, אזרח פולני, הצליח להבריח אותם אל מחוץ לגטו. אבל אז, הוא ואביו נאלצו להיפרד, כשויינרייך הצעיר נמלט אל יער סמוך כשהוא חולה וחלש. את אביו לא ראה עוד. בתום המלחמה גילה שהוא נרצח.
"בוא איתי, אל תדאג", קרא מתוך היער לעבר הילד בן ה-11 גבר שלא הכיר. "אני יודע מי אתה ואני מכיר את אבא שלך וחייב לו הרבה". ויינרייך, למרות החשש מהאיש הלא מוכר, צעד אחריו עד לבונקר תת קרקעי. בתוכו מצא 42 פרטיזנים. לאחר שהסכימו לקבלו, עבר ויינרייך אימוני נשק והפך ללוחם צעיר במיוחד.
יחד עם חבריו החדשים יצא לפעולות נקם בחיילים גרמנים, בין השאר בכאלה שאנסו יהודיות. השיא הטרגי של פעילות הקבוצה היה כשהצליחו לפוצץ רכבת אספקה גרמנית עמוסה בטנקים ובתחמושת. ההלם מפיצוץ הרכבת גרם לנאצים לפשוט על היער כולו בחיפוש אחר האשמים. החיילים הגרמנים הקיפו את הבונקר. הפרטיזנים הבינו שגורלם נגזר, והם בחרו לקחת את חייהם בעצמם, רק לא ליפול לידיהם של הנאצים.
"מלאך שומר עלי"
"החלטנו כולנו להצמיד אקדח לראש ולהתאבד", סיפר ויינרייך. "אני לא יודע איך הנס הזה קרה לי, אבל האקדח שלי לא ירה וכולם מסביבי מתו. כשניסיתי לברוח, עמד מולי גרמני גבוה וכיוון אליי נשק. תוך שנייה יריתי כדור ופגעתי לו בראש. הצלחתי לברוח והחלטתי מאותו יום שיש מלאך שמלווה אותי ושומר עלי".
ויינרייך, שנותר לבדו שוב, נאלץ לברוח פעם נוספת. הפעם החליט לחפש את המטפלת האהובה שלו מלפני המלחמה. כשאיתר אותה גילה שעברה עינויים קשים לאחר שפולני הלשין לשלטונות על כך שסייעה ליהודים לברוח. כשנודעה לו זהות המלשין, החליט ויינרייך לנקום: הוא חיכה לשעת כושר וכשראה את המלשין בסמטה צדדית לבדו, שלף אקדח והרג אותו.
המלחמה תמה. הילד-הלוחם ששרד אותה שהה בבית יתומים בוורשה. משם המשיך לצרפת, לאיטליה ומשם עלה ארצה בשנת 1947. בישראל התחתן ויינרייך ונולדו לו 3 בנים. "אני רוצה מאוד להנחיל את השואה לדורות הבאים", אמר. "זה חשוב לי מאוד שיידעו מה היה ומה עברנו ויעבירו הלאה".
את העדות המלאה ניתן למצוא באתר "לדורות", שהוקם בעקבות החלטה של ממשלת ישראל להקים אתר אינטרנט שבו יעלו סיפורי חייהם של ניצולי השואה החיים בארץ. באתר קיים מאגר עדויות של ניצולי השואה במטרה לשמר את סיפורם הייחודי של כל ניצול וניצול ולהעביר את קורותיהם לדורות הבאים. האתר הוקם ומופעל על ידי משרד ראש הממשלה, המשרד לאזרחים ותיקים ו"יד ושם".