הוריו של גלעד וטורי, תלמיד בן 16 מהוד השרון, החליטו לתרום את איבריו לאחר שבנם התמוטט ומת במהלך שיעור ספורט בבית הספר. אחרי ההלם של המוות הפתאומי, אומרים ההורים כי לא הייתה להם כל התלבטות: "מבחינתי, אנחנו משאירים את גלעד חי באמצעות אנשים אחרים".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"גלעד מת בפתאומיות מבעיה שככל הנראה הייתה מולדת, מפרצת במוח שלא היינו מודעים לה", אומרת מיכל וטורי, אימו של גלעד ז"ל. אם היינו יודעים היינו יכולים אולי לעשות עם זה משהו", היא אומרת.
חגגנו 25 שנות נישואים במילאנו. התקשרתי לבן האמצעי שלי משדה התעופה באיטליה וביקשתי שיבוא לקחת אותי מנתב"ג. הוא אמר לבעלי "אני לא יכול להגיע. קרה משהו, אבל אל תבהיל את אימא, התקשרו אלי מבית הספר, גלעד נפל, התעלף, ולוקחים אותו לטיפול נמרץ".
ההחלטה לתרום הייתה טבעית עבורנו
"ברגע שהוא אמר את זה הבנתי שקרה משהו נורא, אמרתי לו שיטוס לבית החולים", מספר אביו בני. "גמגמתי משהו לאשתי, הבנתי שקרה משהו לא טוב אבל לא חשבנו כמה לא טוב. במהלך הטיסה לארץ היינו קרועים לגמרי. הצוות של אל-על עזר לנו כמה שהוא היה יכול, ומייד שנחתנו אחי אמר לי שהמצב לא טוב".
"עוד לא הבנתי כמה זה לא טוב. ידעתי שהוא לא מת. פחדתי שיגידו שיש לו גידול בראש, משהו שאני אוכל לתקשר איתו. שראינו אותו התרסקנו לגמרי אבל הוא היה חי. היה לו שטף דם ענק בגזע המוח, הבנו שהסיכויים קלושים", מספרים ההורים, שאומרים כי ההחלטה לתרום איברים הייתה בעבורם טבעית למרות הכאב וההלם.
"בני ואני נושאים שנינו כרטיסים אד"י, וגם האחים הגדולים של גלעד. כולנו מבינים את החשיבות, ומבחינתי אני לא יכולה להבין איך לא לתרום. ידעתי שיגיע הרגע הזה, הרופאים אמרו לי מה קורה וביקשנו להישאר לבד בחדר.
"ידעתי שכל מה שהסובבים אומרים לי לעשות למענו זה לשווא, והרופא אמר שכל שנחכה כל הדברים הטובים שיש לו בגוף יתקלקלו, זה עניין של שעות. הבנו שאין סיכוי שגלעד יחלים, וזאת הייתה ההחלטה. הסיבה שאני כאן זה כי אני רוצה להעביר את המסר הזה, אני מבחינתי משאירה את גלעד בחיים אצל עוד כמה אנשים".