נדמה שגם אחינועם ניני יודעת שזה יכול היה להיות אחרת. אם היא רק הייתה נצמדת למוסיקה ולא יורדת לשוליים - הכישרון שלה היה מוביל אותה לפסגת העולם - וגם בארץ היא היתה נהנית מחיקו החמים של הקונצנזוס. אבל היא ברחה מהמיינסטרים ובחרה לנקוט עמדה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אני בשמאל, מאמינה בשלום, מאמינה בשתי מדינות לשני עמים, פשוט ככה", מודה ניני. "אני לא יוזמת את זה. אני לא קמה בבוקר ואומרת: 'בוא נייצר פרובוקציה'. אני עושה מוזיקה, זה הדבר שהכי מעניין אותי. אבל כשקורים דברים אני מגיבה, לא אשתוק, לא אהיה שטיח". היא מסכימה כי במידה מסוימת, היא הפכה מזמרת סתם לדוברת של המחנה הפוליטי שלה. "לא רציתי את זה, אבל אף אחד אחר לא עושה את זה", אמרה.
המניעים שלה לנקוט עמדה פוליטית - ברורים. "אני רוצה להציל את הילד שלי, שלא ימות במלחמה. כדי לעשות את זה יכולתי לעבור לברלין או לאוסטרליה, אבל אני לא רוצה לעזוב את הארץ. זה הבית שלי, ואני רוצה לתקן אותו", הסבירה.
אפשר היה לחשוב שהיא תתקפל, תיבהל, או לכל היותר תיתן לגל העכור שבא אחרי פרשת אריאל זילבר לחלוף. גם חצי שנה אחרי, אחינועם ניני בטוחה בצדקת דרכה, שבאה על חשבון הקריירה שלה, אותה היא רואה כסוג של שליחות.
"אני לא נגדו, אני נגד הדברים שהוא אמר, יש לו דעות גזעניות", הדגישה ניני. "אני בעד חופש ביטוי, אבל כשאתה לוקח בן אדם ונותן לו פרס על מפעל חיים זה לא רק על האמנות שלו - אתה הופך אותו לגיבור תרבות. לא סתמתי לו את הפה ולא החרמתי אותו, לא השמצתי אותו. קיוויתי שהוא אולי ינצל את הבמה כדי להתנצל בפני האנשים הרבים שהוא פגע בהם, כולל חיילי צה"ל, משפחת רבין, הומואים ולסביות. אני לא יכולה להיות שותפה לתהליך שבוחר אדם כזה".
"יש מחיר לדבר ויש מחיר לא לדבר"
בסופו של דבר זילבר נאלץ להסתפק בפרס בשם אחר. גם ניני, שרגילה להיות מחוץ לקונצנזוס, לא תיארה לעצמה מה יהיה תג המחיר. "הייתה מין התרפקות נוסטלגית כזו על 'אריאל שלנו' ו'רוצי שמוליק'", אמרה ניני בגועל. "זה פשוט עיוורון. הרגשתי שיש המון צביעות והתקרנפות. דווקא אנחנו האמנים - צריך לצאת בכל הכוח נגד גזענות - והנה פתאום הרפיסות הזו".
הזמרת בחרה להביע בקול רם את עמדותיה - ויש לכך מחיר. "אנשים דואגים לפרנסתם וזה נכון, אבל אתה צריך לחשוב איזה מחיר אתה משלם. יש מחיר לדבר ויש מחיר ללא לדבר. אנשים ביטלו לי כרטיסים להופעות, בוטלו הופעות והרגשתי מבודדת. זה עצוב לי כי המדינה חשובה לי וחשוב לי להופיע כאן. נכון שיש לי גם שווקים אחרים והופעות בחו"ל, אבל זה הבית שלי".
אפילו ההופעה בכנס היובל של פנימיית בויאר בה למדה לא עברה חלק. הייתה עצומה שקראה לבטל את ההופעה בגלל שניני "אנטי ציונית". העצומה שרצה בפייסבוק לא צברה תאוצה, אבל על הבמה גם היא לא ידעה אם זה יעבור בשלום.
"אני אוהבת את המדינה, לא ייקחו לי את זה"
"הקשקוש הזה על 'אנטי ציונית', נו באמת. אני ילדה אמריקאית שבכלל לא הייתה חייבת לגור פה. בחרתי בזה. אכלתי קש כדי לחיות בישראל. אני אוהבת את המדינה שלי, אף אחד לא ייקח לי את זה. מבחינתי אני מראה את כל מה שיפה וראוי במדינה הזו בהיותי שוחרת שלום".
בחו"ל, לעומת זאת, ניני היא בכלל לא דמות שנויה במחלוקת. "אני חושבת שמכל הארצות - איטליה החזירה לי הכי הרבה אהבה", מתגאה ניני שמחזיקה בתואר אבירות מאיטליה. "אין כמו איטליה, אני שמחה להיות אבירת המדינה זו. הרבה ישראלים היו גאים מאוד אם היו יודעים כמה אני אהובה מחוץ לישראל. אף אחד שם לא חושב שאני מעצבנת. עשיתי כאן אותו דבר, אבל דברים התערבבו".
כבר שנים שהמוזיקה שלה לא מתברגת לרשימת ההשמעה ברדיו המקומי. "אני לא יודעת אם זה בגלל המוזיקה או הדעות אבל זה לא משנה כי אני לא אתרפס בפני אף אחד", תקפה הזמרת.
במקום להיסחף על גלי ההערצה, היא ברחה מהמיינסטרים והתעקשה להשמיע קול, יש שיאמרו - להתריס. 24 שנים אחרי, אחינועם ניני מחפשת מחסה. "מסיתים נגדי, היתה תקופה שהיה חשש שמישהו יפגע בי אז נפגשתי עם חברת שמירה", סיפרה הזמרת. "אני נהיית מאוד מדוכאת ועצובה לפעמים. אבל אני לא אקום ואלך, כי זה הבית שלי. המשפחה שלי הלכה שנה וחצי מתימן לכאן, גם אם אני אעשה מהמוזיקה הובי בשבילי ובשביל עוד שלושה חברים בבית - זה בסדר, אבל אני לא אסתום את הפה בשביל אף אחד".