את שירי ההלל לארץ ישראל שר אסממאו ברחוב הראשי של גונדה, העיר אליה כולם מתרכזים. מכל קצוות האימפריה האתיופית הם זורמים לשם. המקום שבו חלומות מתגשמים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לדאון טאון של גונדה, העיר החמישית בגודלה במדינה של 80 מיליון תושבים הגיעו במהלך השנים עשרות אלפי אנשים שביקשו רק דבר אחד - לעלות לישראל. אבל עוד רגע זה נגמר. במהלך הביקור שלנו יודיעו להם מי עולה ומי נשאר מאחור, מי שיבחרו עכשיו יהיו האחרונים שיגיעו ארצה, ליל הסדר האחרון במחנה הפליטים בגונדה.
אלבצ'ו ומשפחתו הגיעו לגונדר מהכפר. הם השאירו מאחור את הביתה האדמות הצאן, ארזו 5 ילדים וחלום אחד על ארץ ישראל, ובאו. אף אחד לא הבטיח להם כלום. הם הסתמכו רק על התקווה. הם גרים בבית מבוץ. יש בו חדר אחד בגודל 10 מטר מרובע, השירותים בטבע, אין חשמל כמובן, ואת המים רוכשים בג'ריקנים או הולכים למלא לבד בצד השני של העיר.
אלה הימים המכריעים. האווירה מתוחה ומעל הכול - מרחף ערב חג הפסח. חג החירות. הבנות של אלבצ'ו חוגגות פסח בפעם הראשונה בחייהן. וכמו תמיד בהפתעה גמורה, בדרך חזרה הביתה, מקבלת טיגיסט, הבת הבכורה ,את הבשורה - נקראים לבצע חיסון. זה הסימן, זאת יריית הפתיחה, זאת שיחת הטלפון המיוחלת מאריאלה. לפני כמה דקות בדיוק חצתה משפחת אלבצ'ו את הקו ועכשיו זה רשמי. בעוד פחות מחודש ירדו במטוס בנתב"ג.
מי לישראל - ומי יישאר בגונדר
שבועיים לפני פסח מקימים במרכז הקהילתי מאפייה מאולתרת שפועלת כמעט בלי הפסקה בשביל לייצר מצות שיספיקו לכל המחנה במשך שבוע החג. 40 אלף מצות כשרות יעברו פה טכנולוגיה שלא השתכללה בהרבה מיציאת בני ישאל ממצרים. יש שחוגגים פה את החג בפעם הראשונה בחייהם, לכן עושים חזרה גנרלית, מסדרים שולחנות, מתלבשים יפה, חלוקת התפקידים ברורה ולא חסרות ידיים שישמחו לעזור.
ההבדל העיקרי בין חזרה גנרלית לדבר האמיתי הוא בתפריט. רק פעם אחת זוכה אוכלוסיית המחנה לאכול בשר, בליל הסדר עצמו. אחרי הצהריים כולם מתחילים להגיע. נכנסים לחגוג בפעם הראשונה והאחרונה את ליל הסדר באתיופיה. הם אלו שקיבלו אישור עלייה ועבורם המאבק נגמר. עוד הרבה אתגרים לא פשוטים מחכים להם בישראל אבל כרגע לא חושבים עליהם. אלה צרות של עשירים.
בלילה הזה החלוקה במחנה ברורה ואכזרית. מי שישב בוקר בבית הכנסת וקיבל סירוב, נמצא עכשיו מהצד השני של הדלת. זה חג החירות לנבחרים בלבד.