בשנת 2000 יצאה הבימאית נילי טל עם קבוצה של גברים ישראלים לאוקראינה, שם ביקשו למצוא כלות צעירות. בבית קפה מקומי בעיר חרסון שבדרום אוקראינה התקיימו דייטים מתורגמים עם יפהפיות אוקראיניות שהגיעו לפת לחם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אני מקווה שאהיה עם טבעת על היד", אמר מאיר, אחד הגברים הישראלים שביקש למצוא לעצמו כלה תוצרת אוקראינה. היפה מבין כל הנשים הייתה נטשה. "סבתא שלי סיפרה לי שכשהיה לי יום הולדת, כולם השתכרו ואז אבא שלי דקר את אמא שלי", שחזרה נטשה חלק קטן מילדותה הקשה. לאחר שראה אותה - הכריז מאיר שמצא את האישה שלו: "גבירותיי ורבותיי, אני רוצה להודיע לכם שכנראה מצאתי את שלי. זהו, לא רוצה לראות יותר".
מאיר, אז בן 43, הוא נכה צה"ל שגר בדירת חדר והתקיים מקצבה. בלית ברירה השאירה נטשה את בתה הפעוטה אצל סבתה בת ה80 והגיעה לישראל. הנישואים של מאיר ונטשה החזיקו מעמד 40 יום בלבד, ואז נטשה ברחה ממנו וביקשה ממני מחסה. "אני רוצה כל כך להישאר כאן. לא יודעת למה, אבל אני רוצה. אני אוהבת את הארץ הזאת. כמו כולם אני רוצה מישהו שיאהב אותי. מאוד פשוט. רק שיאהב אותי ואת התינוקת שלי. זה הכל".
לנטשה היה מזל אחר. היא הכירה דווקא בישראל עובד זר מאוקראינה, חזרה איתו לחרסון ונולד להם בן. אחר כך מכרה את הדירה של הסבתא וקנתה מגרש עם בית מט לנפול.
טניה ברחה מבעלה בישראל - והחלה חיים חדשים
טניה המתורגמנית הצעירה סימנה לעצמה את ישראל כמטרה: "שמי טניה, אני גרה בחרסון ואני רוצה לגור בתל אביב. אני כמעט בת 20". לא עבר חודש מאז שצילמה טל את טניה, והיא נישאה לישראלי שהיה מבוגר ממנה ב-20 שנה. טניה החתימה את בעלה הטרי על חוזה נישואים מפנק, והוא - כמו ישראלים רבים אחרים, חשב שחתונה עם אוקראינית תבטיח לו חיי מין סוערים.
"הוא איש טוב, אבל הוא דוחף ודוחף. כל השיחות שלנו בערב הם על מה אני חייבת להרשות לו לעשות, איך אני חייבת להרשות לו להחזיק אותי. לנשק אותי איפה שהוא רוצה, אני חייבת להרשות לו", תיארה טניה בצער את החיים עם בעלה הישראלי. "אמרתי לו שאני לא כל כך מנוסה,ושאני לא אוהבת את זה כל כך. אבל הוא אמר שאני אשתו וחייבת לעשות את זה. צריכה להתנהג כמו אישה רגילה, כמו זוג רגיל".
טניה ברחה מבעלה הישראלי כעבור שנתיים וחזרה לאוקראינה. ב-2008 פגשתי אותה בסקדובסק, עיר קיט על שפת הים השחור. "התאהבתי בישראל. אני עדיין חולמת על הזמן הזה שהייתי שם". בינתיים הספיקה לעבור לאנגליה ולהשתקע שם.
ורה נותרה אלמנה, טניה לומדת באוקספורד
אחרי תלאות ואי הבנות, ורה הגיעה לישראל ואבינועם, בעל בסטה בשוק הכרמל שנישא לה, לקח אותה למסע טעימות במסעדה מזרחית. למרות שבהתחלה ורה לא התרגלה למאכלים ישראלים, כעבור זמן היא אפילו הצליחה להכין לאבינועם משהו שבאמת אוהב. "זה מטבוחה. עשיתי גם סמנה של תימנים, זה חוואייג' תימני", העידה ורה - היחידה שבאמת התאקלמה בישראל ושבינה לבין אבינועם צמחה אהבה מיוחדת במינה.
כיום, נותרה ורה לבדה. אבינועם נפטר מכשל של כבד והשאיר אותה עם סכסוך משפחתי על הבית בו חיו. "בחיים לא הייתי חושבת שאחרי 9 שנים אני אוכל לחיות כאלמנה ואכנס לכאלה צרות עם המשפחה שלו".
אז איפה הן היום? נטשה לומדת שנה רביעית באוניברסיטה בחרסון ובנתה בית כלבבה. ורה הגיעה לפשרה עם משפחתו של אבינועם וגרה בתל אביב. וטניה לומדת מנהל עסקים באוקספורד ומגדלת את בתה. עד היום יש מי שחושב שקונים כלות באורקראינה. אבל צריך לזכור שהיוזמה הייתה של הנשים הצעירות שרצו לברוח מהמצוקה - והצליחו.