פוליטיקה אמריקנית (צילום: Chip Somodevilla, GettyImages IL)
ממלון הפאר שלך, קשה להבין למה הישראלים לא מתעניינים באירן. ג'ון ביינר | צילום: Chip Somodevilla, GettyImages IL

יו״ר בית הנבחרים, מר ביינר,

אני כותבת לך בעקבות ההזמנה ששיגרת לראש הממשלה שלי, בנימין נתניהו, לנאום בשני בתי הקונגרס שבועיים בלבד לפני הבחירות בישראל בחודש מארס השנה. קראתי על הזמנתך וראיתי את הציוץ המזמין שלך ומיד שאלתי את עצמי – מדוע בחרת להתערב במערכת הבחירות שלנו?

מר ביינר, ממרום תפקידך וממעמדך המרוחק, אינך מכיר אותי ולא את אזרחי ישראל, אבל למרות היותנו יושבים במרחק של כ-10,000 קילומטרים זה מזה – אני בפרברי תל-אביב ואתה בוושינגטון גם פה יש לנו רצונות, שאיפות וזכות קבלת החלטות.

הבנתי שהמטרה הראשית שלך בהזמינך את נתניהו, הייתה לפגוע פוליטית בנשיא ארה״ב. אפילו אני, שמסקרת פוליטיקה הרבה שנים (סיקרתי גם אותך כשהייתי כתבת מעריב בוושינגטון, אבל מעולם לא יצא לנו להיפגש) – מסוגלת להבין טקטיקה פוליטית מה היא. הלכת לנשיא על הראש, שלא לומר ירקת לו בפרצוף.

מצד שני, אתה דורס ברגל גסה אותנו, 9 מיליון אזרחים, שאינם המדינה ה 51 של ארצות הברית. ואנחנו פה בנקודה החמה והמיוחדת של המזרח התיכון, דווקא לא רוצים שאתה תכתיב לנו את סדר היום.

מי שהחליט להכריז על בחירות 34 חודשים לפני הזמן הקבוע בחוק, הוא ראש הממשלה שלנו, אותו האדם שאנחנו בחרנו בו ברוב קולות לפני 24 חודשים. הוא, נתניהו, לא הסתדר עם שר האוצר שלו, יאיר לפיד, על חקיקת חוק אפס מע״מ בתחום הדיור והוא פיטר את לפיד ועוד חמישה שרים תוך שהוא קורא לבחירות חדשות.

ישראל מובילה את המערב בפערי שכר (צילום: AP, חדשות)
הציבור הישראלי מוטרד משאלה פשוטה: איך לגמור את החודש. המחאה החברתית, 2011 | צילום: AP, חדשות

אתה מבין, ביינר, מחירי הנדל״ן בישראל הם כה יקרים עד שאנשים שחיים פה הגיעו למצב ללא מוצא, ושר האוצר ניסה, גם אם בדרך מעוותת ומוזרה, להוביל מהלך שיפתור את העניין. נתניהו הסכים, אחר כך סירב, בקיצור זגזג. אזרחי ישראל כועסים עליו על כך שבמשך שש שנות שלטונו לא פתר את דהירת מחירי הנדל״ן למעלה, כמו גם לא את יוקר המחיה. הידעת שללכת פה, באזור תל-אביב, למכולת עולה הרבה הרבה יותר מאשר אצלכם שם באמריקה?

תבין, על אף שנתניהו רוצה לדבר על איראן ועל טרור 90 אחוז מן הזמן, הסקרים שלנו פה, במקום הציוני הקטן הזה שלנו – מראים שהציבור דווקא מוטרד מאיך לגמור את החודש. הייתה לנו מחאת רחוב ענקית לפני כמה שנים ונתניהו הבטיח שיעזור לאנשים הפשוטים, אך לא עשה דבר.

והנה אתה באת, בבוטות שאינה זכורה לי בכל שנות זכות הבחירה שלי, והחלטת לדחוף לנו לתוך סדר היום את נאום ראש ממשלה בקונגרס בנושא האיראני והאסלאם הקיצוני. על אף שדדליינים איראניים באים והולכים מזה שנים. מי כמוני ככתבת מעריב לשעבר בוושינגטון יודעת זאת.

והאמת, מה אכפת לך. אתה מגיע לכאן אלינו לביקורי יוקרה, ישן לבטח במלונות פאר, ולא ממש משנה לך מה קשיי החיים של הנהג שמסיע אותך או כמה מתפרנס השומר בכניסה למלון. דבר פעם עם החדרנים, או פקידי הקבלה ותנסה אולי לשמוע למה הישראלים לא יכולים לשמוע כבר את המילה ״איראן״.

אז עכשיו כשהפכת לפרזנטור של נתניהו (הבנת כבר שאתה תהיה חלק מווידיאו התעמולה שלו?) ועכשיו כשאתה מבסוט שהצלחת להכניס סנוקרת לנשיא או הבכת את המפלגה הדמוקרטית, קבל ממני את המכתב הזה ובו אני רוצה להגיד לך בפשטות בנוגע לאספקט מסוים שאולי העדפת להתעלם ממנו: אתה מתערב לנו בתהליך הדמוקרטי באופן בוטה ובלתי נסלח. תקוותי שראשי המדינה שלנו, מי שיבחרו בהמשך, לא ישכחו לך את המהלך.

טל שניידר, עיתונאית ובלוגרית פוליטית