אין לישראל שום סיבה להיות מרוצה ממה שקורה בחאלב. לא רק שנחמץ הלב נוכח ממדי האסון של הקטל ההמוני וההרס הפראי, אלא שעתה ברור שבשאר אסד יישאר בארמונו עוד זמן רב. כל עוד לא יציע הנשיא האמריקני הנבחר דונלד טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין מחיר ראוי תמורת נטישתו. אסד בארמון הנשיאות משמע יד חופשית לגמרי לאירן ולחיזבאללה ברחבי המדינה המרוסקת הזו, ואפשר שיהיה עלינו לצפות בהם מנסים לחזור ולהתבסס מול הגולן.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
אם יחליט פוטין לאטום אוזניו להסבריו של נתניהו הוא עלול להורות לחיל האוויר שלו לכתוש גם את ארגוני המורדים בדרום ולא יהיה להם סיכוי להחזיק מעמד. התרחיש הזה אינו מתממש בינתיים, למרבה המזל, כי לפוטין יש סדר עדיפויות משלו: לחפש הבנות עם טראמפ בזירה האירופית והמזרח התיכון בשוליה, ואם לא תצלח ההידברות, לדרוס את המורדים במחוז אידליב - המרחב החשוב האחרון שבידיהם.
אבל חשוב לזכור: לטראמפ ואנשיו אין עניין גדול בסילוקו של אסד. אם בכלל, הם רוצים לבלום את אירן ועם פוטין ניתן לעשות עסקה, שהרי אין לרוסיה אינטרס לראות כיצד כובשת אירן את ההגמוניה בכל הקשת של הסהר הפורה.
מכל מקום, נפילת חאלב היא תעודת פטירה להתקוממות בסוריה אחרי שש שנות לחימה. אין עוד איום אמיתי על המשטר שהפך בן חסות של טהרן לכל דבר ועניין.
מכאן, שניתנה עכשיו דחיפה למאמץ של האירנים לנסות לכונן גשר יבשתי מגבולם המערבי דרך עירק השיעית אל מחוז אנבאר במערב עירק, המיושב בדלילות, ומשם לחבור לכוחות אסד וחיזבאללה. או לחילופין להקים פרוזדור יבשתי צפוני יותר שיחבור לכורדים בסוריה דרך מחוזות כירכוכ ומוסול, שם כבר פועלות המיליציות השיעיות בפיקוד אירני.
ישראל נשארה בלא יכולת להשפיע על כיוון האירועים מעבר לרצועת הכפרים הצמודה לרמת הגולן. יכולנו לסייע למורדים ליצור איום על דמשק מדרום, ומתוך שיקולים רציניים לא עשינו כך. והואיל וישראל השתהתה, ואובמה משך ידיו מסוריה, באו הרוסים מתוך מחשבה שיסיימו את דיכוי המרד בתוך שלושה חודשים, ולבסוף נדרשו ל-14 חודשים.
לפיכך, במקום להגיע למצב שבו מאבדת אירן את סוריה של אסד וחלום הגשר היבשתי מתנפץ - הגענו לנקודה שבה יש להם קרש קפיצה להשלים את חלקי הפרוזדור החסרים. בעוד עשור, כשאירן תסיים את השידרוג של צבאה המיושן, תהיה לכך משמעות רבה.