מהרגע שאירע אתמול (שלישי) הפיגוע המחריד בבית הכנסת בירושלים, הטלפון והמייל שלי לא הפסיקו לצפצף: עשרות הורים ממקומות שונים בארץ מחו על כך שגן הילדים של ילדיהם מופקר בלי שומר. כל אחד וה"נסיבות המיוחדות" שלו - "מסתובבים פה בני מיעוטים" הם אומרים בשפה מכובסת, "יש פה אתר בניה", או "אתמול בבוקר ראינו פה מישהו חשוד".
הצטרפו לדף הפייסבוק של דפנה ליאל
אז יש שיגידו שזו התפנקות, ושההורים יכולים לקחת יוזמה ולשמור בעצמם, אבל מי שחושב על זה עד הסוף מבין שזה לא באמת ריאלי. בפן הביטחוני, ההורים רוצים שומר אמיתי, כזה שייתן מענה בזמן חירום ולא יעמוד כדחליל ויהיה חשוף בעצמו לאש המחבלים. בגנים הפרטיים יש בין 15-30 ילדים, ולא לכולם יש הורים שיכולים לקחת על עצמם את המשימה.
בשביל להחזיק בנשק צריך אישור מהמשטרה והכשרה, ואצל הרוב המוחלט של ההורים שני הדברים לא בנמצא. בנוסף, מה הם יעשו ברגע האמת ללא הכשרה וללא נשק? בדיוק מה שיעשו הגננות והסייעות שממילא נמצאות. הרי כל עניין השומר נועד לא רק להקנות תחושת בטחון אלא גם לתת את המענה בזמן אמת.
בפן הכלכלי, ההורים היום מתמודדים לא רק עם חרדות בטחונית אלא גם עם חרדות כלכליות וצריכים לשמור על מקום העבודה שלהם. לחלק מהם גם יש יותר מילד אחד, כך שהם עלולים למצוא את עצמם מחוץ לגן במשך כמה וכמה ימים בחודש. זה אולי פתרון זמני טוב, וזה אגב גם מה שאמר לי אותו האב שהופיע בכתבה למען הצדק ההיסטורי, אבל זה בטח לא יכול להיות פתרון קבע במקרה של גל טרור מתמשך.
אם אני אעמוד בפתח הגן, זה באמת יציל את המצב?
אז מה הפתרון? גם אני לא חושבת שצריך להציב שומר על כל גן, אין לזה סוף. מה גם שיש היום משפחתונים ופעוטונים עם חמישה ושבעה ילדים, ומאד קשה להחליט איפה מציירים את הקו. אבל צריך לשמור על רמה בסיסית של ביטחון וזה דבר שלא קורה היום בגנים, ואפילו לא בחלק מבתי הספר: גדר גבוהה, קודן עם נעילה אוטומטית, מצלמה שמתעדת את שער הכניסה, לחצן מצוקה לגננות שמוביל ישירות לגורמי החירום ומתן הכשרה לגננות איך לפעול באירוע חירום.
ודאי שעדיף שיהיה שומר וניידות סיור בסביבה, אבל גם אם לא - יש מספיק דברים שניתן לעשות כדי לתת מענה טוב יותר בזמן חירום, ולצערי בגנים רבים זה לא קיים ובשעות מסויימות ביום השער פרוץ לחלוטין. נכון שגם הדברים האלה עולים כסף, אבל לפחות הם נשארים לטווח ארוך יותר.
וברמה האישית, כאמא לילדה בת שנתיים וחצי שהולכת לגן פרוץ לחלוטין: אחרי שאתמול לא נרתעו המחבלים להיכנס לבית כנסת עם עשרות גברים וגם הצליחו להרוג חמישה מהם, אני לא יכולה שלא לחשוב מה יקרה אם חלילה ינסו להיכנס לגן ילדים ולא יהיה בסביבה ולו אדם אחד חמוש שיכול לסייע - ואתמול ראינו שגם זה לא הספיק כדי להשתלט עליהם. אלה המחשבות שמלוות אותי ביום העבודה ואני ממש לא חושבת שאם אעמוד בפתח הגן, זה באמת יציל את המצב.