גדעון סער והדור האבוד של הליכוד

עוד פוליטיקאי מוכשר התנפץ הערב אל הקרחון הענק, הרב דורי, הקרוי "בנימין נתניהו". אחרי מרידור ובגין ומרדכי וכחלון הגיע הערב גם תורו של שר הפנים להכריז על פסק זמן. בניגוד לפרוטוקול המקובל, הוא לא התקשר לעדכן ונתניהו לא ביקש ממנו להישאר. עד כדי כך גבוה מפלס האיבה בין שניהם.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של עמית סגל

פרישתו של סער כל כך פתאומית ומדהימה שהיא מעוררת אינספור השערות. תיאוריית הקונספירציה המוזרה מספרת שסער פרש בגלל כתבה שמתבשלת עליו ב"הארץ". מוזרה, כי אם יש תחקיר (לי ידוע על כתבת מגזין ארוכה אבל סטנדרטית) מדוע שפרישתו תסכל את הפרסום/חקירה? בקיצור, דחוק.

תיאוריית גאולה לא פחות פופולרית: כיאה לגבר מודרני, סער החליט שבמקום שאשתו תצטרך לוותר על עבודתה בשבילו, הוא יוותר על עבודתו בשבילה. השעייתה של אבן מערוץ 1 השבוע הייתה כנראה הקש ששבר את סער. צעד רומנטי, בהחלט, אבל לבטח לא הגורם העיקרי בהחלטה.

סער הגיע למסקנה הפשוטה שליד נתניהו לא צומח דשא. סיכוייו לנצח את ראש הממשלה בפריימריז במפלגה שמעולם לא הדיחה את מנהיגיה נראו לא גבוהים. שום דבר טוב לא איים עליו, כמו שאומר ליברמן: אם היה נמנע מהתמודדות היה סופג מהלומה תדמיתית, אם היה רץ ומפסיד - נתניהו היה מדיח אותו מהממשלה.

בקיצור, סער הבין שבמקום להיות שר פנים עדיף לחכות בחוץ: אם נתניהו יישאר ראש ממשלה, ממילא אין טעם להישאר כשר בתפקיד בינוני, נטול השפעה מעשית. אם יפסיד, סער יהיה ממילא מועמד מוביל בקרב הירושה. בקיצור, פסק זמן על תנאי.

"אני רוצה להיות בבית עד שדוד יתחיל ללכת", אמר הערב. מותר להוסיף: או עד שגדעון יתחיל לרוץ.