התיעוד הקשה של הצעירה שהותקפה אמש (שלישי) בשולי הפגנת הפלגים החרדים הקיצוניים הוא קריאת השכמה אחרונה, אולי מאוחרת מידי, להנהגה החרדית. כשפנינו הבוקר לקבל גינוי מראשי יהדות התורה נתקלנו בגינויים רפים, או בתגובות מתחמקות. "הם רודפים גם אותי" הסביר אחד הח"כים. השני אמר "כבר גיניתי לפני כמה שבועות", והשלישי הוסיף תירוץ מקורי אחר: "לא רוצה לתת להם פרס בכך שאתייחס אליהם".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כך גם היה עם ההסתה והתקיפות נגד החיילים החרדים. חודשים ארוכים חלפו בדממה, עד שראשוני הח״כים החרדים העזו לגנות. גם הרבנים שותקים כי הם חוששים להיתפס כ"פשרנים" מדי.
הראשונים להבין את המשמעות, ולהציל את כבודו של המגזר היו העיתונאים החרדים. הם קובעי הטון החדשים בחברה החרדית, בעיקר באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות. הם ראו את התמונות ומיהרו לגנות. "השתגעתם?! תראו לאן הידרדרתם", הייתה הכותרת באתר "חרדים 10". ב"כיכר השבת" אף נכתב כי מדובר ב"חילול השם" וב"תיעוד מזעזע". אבל מי שגינה את התיעוד בחריפות הרבה ביותר היו הצייצנים החרדים בטוויטר, שניסו, ובצדק, להבהיר שהתמונות לא מייצגות אותם.
גם בלי האירוע המכוער הזה, חשוב להסביר מי הם האנשים שהפגינו אמש, ולמה מדובר בקומץ מתוך הציבור החרדי, למרות שמדובר על אלפים רבים. מיעוט המפגינים הזה אמנם הולך וגדל אך הוא היה ונותר מיעוט ביחס לכלל.
מיליון חרדים, קצוות רבות
בישראל חיים קרוב למיליון חרדים. מיליון. קבוצת השיוך ״חרדים״ כוללת בתוכה הרבה מאד קצוות. מהחיילים החרדים והנשים הצעירות שעובדות בהייטק, דרך עשרות אלפי תלמידי ישיבות ואברכי כולל שתורתם אמנותם, ליטאים, חסידים וספרדים. עשירים ועניים, מעמד ביניים וגם אלו שנמצאים בקצה: האנשים ששורפים דגלי ישראל והולכים בכוונה בצפירה של יום הזיכרון.
ההפגנה אמש הייתה מפגן כוח משותף של שני פלגים קיצוניים: הראשון נקרא "העדה החרדית". פלג אנטי ציוני, שמחרים את הבחירות, רואה במדינת ישראל "מעשה שטן" ומרוכז בעיקר במאה שערים. הפלג השני הוא הפלג הליטאי-ירושלמי בהנהגת הרב שמואל אוירבך. עד לפני כמה שנים אנשיו היו עמוק בתוך המיינסטרים החרדי, חלקם ממש ניהלו את הציבור הליטאי בימי הרב שך. שרשרת מאבקי הנהגה וחילוקי דעות אידאולוגיים הובילו אותם לעמדה הנוכחית שלהם: אופוזיציה לוחמת, שפרשה מהזרם המרכזי, וחרטה על דגלה מאבק רדיקלי בגיוס בני הישיבות.
השילוב בין שתי הקבוצות האלה לא טבעי. אפשר היה לראות כיצד הליטאים בקהל זעו בחוסר נוחות כשעל הבמה הנואמים מהפלג האנטי-ציוני השתמשו בביטויים כמו "שואה", "היטלר" ו"מלחמה בציונים הכופרים". גם אנשי "העדה החרדית" בלעו כמה צפרדעים בעצם ההחלטה להשתתף ולממן אירוע, יחד עם פלג חרדי שלוקח (כרגע) חלק בבחירות ובמוסדות המדינה.
הקורבן האמיתי הוא הזרם המרכזי
המאמץ המרוכז והמשותף הזה הניב הישג נאה של כמה אלפי מפגינים, אבל הזרם החרדי המרכזי, זה שמיוצג בכנסת על ידי ש"ס ויהדות התורה, לא היה שם. לא בהפגנה, גם לא בהשתוללות ברחובות ובחסימות הכבישים. הרבה פעמים הוא קורבן של המהומות האלה, ומשלם עליהם מחיר כפול: גם הנזק בקרבות הפנימיים, והעובדה שיש מי שמורד ב"גדולי הדור". וגם המחיר התדמיתי, כלפי חוץ.
כל ההסבר הזה לא בא להמעיט מחומרת האירוע אמש: אי אפשר להתעלם מהקלות הסתמית של התקיפה, בלי שום סיבה, של בחורה שבמקרה נקלעה לאזור. מטריד במיוחד מראה הילדים הקטנים שלא היססו לרגע לפני שבעטו וקיללו. דור חדש שגדל למציאות של עימות מתמיד, שרואה את ההפגנות והאלימות בצד האחד, ואת השתיקה המהדהדת בצד השני. דור שמחונך לבדלנות קיצונית יותר, דווקא בגלל רוחות ההשתלבות באקדמיה, בצבא, בתעסוקה ובישראליות בכלל.
תפקידה של ההנהגה החרדית לקום כעת, ולהבהיר מהן גבולות הגזרה שלה. וטוב תעשה שאר החברה הישראלית, אם תמתין, רגע לפני ההכללות והביקורת, כדי להבין גם את התמונה השלמה.