איזו בשורה, איזה יופי, ממש התרגשות גדולה. שרי הממשלה האריכו את חופשת הלידה בשבוע שלם. שר האוצר לוקח קרדיט, חברי מפלגתו מרוצים ואנחנו אמורים להגיד תודה על עוד שבעה ימים בבית עם הרך הנולד. אז זהו, שלא. לא תודה. הארכת חופשת הלידה היא מהלך פופוליסטי מיותר ויקר.
אם רוצים להאריך באמת את החופשה צריך לתת עוד כמה שבועות טובים. שבוע אחד הוא בגדר לעג לרש. אך הפתרון האמיתי הוא כלל לא באורכה של החופשת הלידה, משום שמייד אחריה המדינה זורקת את ההורים והילדים ולא מספקת להם מסגרת טיפולית ראויה.
שימו לב למספרים: במדינת ישראל ישנם כחצי מיליון פעוטות בגילאי 0-3. רק 23% מהם, 116 אלף ילדים, שוהים במסגרות שעליהן מפקחת המדינה כמו עונות יום של ויצ"ו ונעמ"ת.
זהו למעשה יוקר המחייה האמיתי. העובדה שהורים צריכים להוציא אלפי שקלים בחודש למימון טיפול בפעוטות ואחר כך עוד אלפי שקלים למימון צהרונים בגילאי גן ובית ספר מוקדם. 230 מיליון שקלים יבזבז שר האוצר מדי שנה על הארכת חופשת הלידה בשבוע. בכסף הזה אפשר לבנות מעונות יום לעוד 6,200 פעוטות מדי שנה.
מה שהכי מעצבן הוא שמאחורי כל העניין הזה עומדים שלושה שרים חזקים שאילו רק רצו - היו יכולים לשנות את המצב. שר האוצר כחלון שולט על הקופה - ויש בה כסף. שר הרווחה כץ, שהתעקש לקבל תחת סמכותו את מעונות היום, טוען ששיפר את המצב אבל זו טיפת בים. אליהם מצטרף השר בנט שצריך להפנים שהוא שר החינוך ולקחת תחת אחריותו את הצהרונים.
אתם השרים - אחראים. מכם אנחנו רוצים פתרונות, עזבו אתכם ממהלכים פופוליסטיים - אנחנו לא קונים אותם.