מאחורי זכוכית משוריינת, מבלי להזכיר פעם אחת את השם המפורש (אירן), נשא אתמול נתניהו את נאום הבחירות הטוב ביותר שלו במערכת הנוכחית. אבל הנאום הזה, טוב לנתניהו שהיה נישא לפני חודשיים או אפילו שלושה חודשים, בראשית מערכת הבחירות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
ראש הממשלה קפץ על העגלה של דניאלה וייס רק כי נדחק לפינה, רק כשהבין שבאמת כסאו מתנדנד, רק בבוקר יום ראשון, אחרי שהמארגנים הוכיחו לו שהכיכר תהיה מלאה. הכיכר התמלאה אבל נתניהו טעה שנגרר אליה. הוא לא היה צריך את דניאלה וייס כדי להוביל מהלך כזה.
לא עכשיו, עכשיו זה קצת מאוחר. הימין, הליכוד, ראש הממשלה עצמו - כולם היו זקוקים לנאום כזה, לערב הזה, פי כמה מאותו נאום בגבעת הקפיטול שסיפק בעיקר תחמושת נגד נתניהו בידי יריביו הפוליטיים.
השטח של מפלגת השלטון מת. זה לא סוד. מרכז המפלגה, המתפקדים, שווים לא יותר משני מנדטים. די היה במבט אחד בקהל אמש, שהיה מגוון למדי, כדי להבין כמה השטח אוהב אותו. כמה הנוכחות של נתניהו באוויר הפתוח, מעל הבמה ולא באולפנים, מוציאה ממנו את המיטב.גם אם שקוע עד צוואר בסיסמאות מיושנות שלא מתכתבות עם השיח של מערכת הבחירות ב-2015.
האם הימין עדיין מוכן ללכת אחרי נתניהו?
ראש הממשלה סיפק לאנשי הימין שפקדו את הכיכר, חלק גדול מהם מצביעים מלב לבה של יהודה ושומרון, את כל הסיסמאות שצריך היה כדי לזכות לתשואות רמות: לא נחזיר, חבלי מולדתנו, ירושלים מאוחדת, שמאל מסוכן. לרגעים נשמע נאום נתניהו כאילו נכתב על ידי נפתלי בנט עצמו. נאום על אהבת ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אין ויתורים. נאום בר אילן? שתי מדינות? שקט, לא עכשיו.
לכמה רגעים הייתה תחושה של חזרה אחורה בזמן. לנתניהו של שנות התשעים. חזרה לאותו דף מסרים ישן ומוכר, של סיסמאות קליטות על שמאל וימין, של מר ביטחון, מה שאולי מצליח להשכיח מההמון את הכישלונות של ממשלת הימין בשורה ארוכה של תחומים. יש מי שיאמרו, גם ביטחוניים.
נתניהו מנה את הישגי ממשלתו, וחתם בסיסמא המוכרת מנאום פיזור הכנסת שלו "אבל מבחינתם לא פינית - לא עשית", הקהל השלים אותו כמו בהופעה של זמר רוק. נאום כזה בראשית מערכת הבחירות, חרף היותו מלא חורים ונטול כל חזון, היה יוצר עבור נתניהו את המומנטום שביקש לייצר אתמול, יממה וחצי לפני פתיחת הקלפיות. מפיח חיים בקמפיין העייף של הליכוד, ואולי מצליח להשאיר בבית לפחות חלק מהמצביעים במחנה הימין שדימם לעבר לפיד וכחלון. אבל נתניהו ואנשי הקמפיין לא השכילו לעצור בין אינספור הראיונות ולחשוב לבד על הפקת אירוע כזה, מבלי להזדקק לחיבוק הדוב של המתנחלים שנשאו אותו שוב על כפיים אל הכיכרות. המחיר עלול להיות גבוה מידי הפעם.
מרוב אסטרטגים לא רואים את היער. נתניהו והליכוד כולו נעו ונדו לאורך כל החודשים האחרונים בתמרונים בתוך הנגמ"ש, מנסים לאמוד איפה מרוחים המנדטים. האם בימין הרך, על הגבעות או אולי בכלל בתוך מעמד הביניים? התשובה היא כנראה בכל אותן קבוצות גם יחד. נתניהו רצה קצת מכולן וזו כנראה הסיבה שלא יכול היה, או לא רצה, להתמסר כפי שהתמסר אמש לאהובתו משכבר הימים. אתמול נראה היה שנתניהו בחר להתמקם שוב, ציבורית לפחות, בחיק הימין. באזור הנוחות שלו.
בנט הבין שנתניהו מחזיק את כרטיס הכניסה לקואליציה
האם זה עדיין נתניהו שהימין מוכן ללכת אחריו? האם יש מספיק כוח פוליטי באותה קבוצה שהגיעה אמש לתל אביב? האם התמקמות לימין הקבוצה הזו יכולה לבלום גן את הסחף הכולל? נדע בשלישי בשעה 22:00.
ומילה אחת על בנט. הוא לקח אמש סיכון. סיכון מחושב. עמידה ליד נתניהו בערב שכולו "גוועלד" היא סיכון. נתניהו ביקש להבהיר לימין 'זה אני או הם'. בנט צעק "זה אנחנו או הם". נתניהו דיבר על ליכוד גדול, בנט על הגוש. בסופו של דבר, תחושת הבהילות משרתת כנראה בעיקר את נתניהו.
ברגעים כאלה יש מצביעי ימין שעבורם הצבעה לבנט היא בבחינת מותרות. אולי בנט מסכים איתם. גם אם נתניהו יגזול ממנו מנדט ויגדיל את הסיכוי שלו להרכיב את הממשלה הבאה המחיר שווה את זה. כרטיס הכניסה היחיד של בנט אל הממשלה הבאה נמצא בידיו של נתניהו והוא יודע זאת היטב.
מי זוכר שאך לפני שנתיים הסכים נתניהו לתת לשלי יחימוביץ את תיק האוצר ובלבד שלא יצטרך לראות את בנט ברדיוס של קואליציה. שנתיים אחרי - מעל אותה במה בכיכר, נפשו קשורה בנפשו.