הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לראש ממשלה שזכה זה עתה בבחירות הוא ההתאהבות הרטרואקטיבית בכל שגיאותיו. צריך אופי יוצא דופן כדי לא להחליט אחרי ניצחון מהמם כזה שאתה ורעייתך הם מתת אל, שההתעמרות בשריך היא פעולה חיונית, שהשיתוק, הבקבוקים, ההססנות והבלגן בלשכה הם הם החומר שממנו עשויה ההצלחה.
מפתה להגיד שאם זה לא מקולקל אל תתקן את זה, אבל לנתניהו יש בכל זאת מה לתקן. יהיה רע לתפארת בליכוד אם ההישג המזהיר בבחירות ייפרט למטבעות השחוקים של הקדנציה הקודמת.
מצביעי הדרום והפריפריה שנהרו בהמוניהם לקלפיות העניקו לנתניהו אשראי לתקן, רק אחרי שהודה בטעויותיו בתחום הדיור ויוקר המחיה. אם נתניהו רוצה עוד קדנציה - ובמיוחד אם זו האחרונה, כפי שכבר הערכתי - הליכוד צריך להתאבד במו"מ הקואליציוני הקרוב על תיקי הרווחה, החינוך, הפנים והשיכון.
ראש הממשלה יצטרך להעניק לשר האוצר כחלון את כל הגיבוי וכל הסמכויות שקודמו, יאיר לפיד, לא זכה בהן. יש לו 11 ח"כים חדשים ורעבים, רובם מהפריפריה. הם יזדקקו לכל הגיבוי והתמיכה שלו כדי לקדם רפורמות שנתקעו בגלגלי המכונה עקב חוסר עניין לציבור המתפקדים.
הסימנים הראשונים מעידים שיש סיכוי לשינוי. נתניהו מילא את הבטחתו להתקשר ראשון לבנט ואת מילתו לא לקדם ממשלת אחדות. הקמפיין שהחל בהפלת תיק הדיור על ממשלת אולמרט הסתיים בהפנמה של כישלונות הליכוד. נאום הניצחון הנרגש של נתניהו כלל הכאה על חטא משבר הדיור, ואף מילה על אירן. אם ימשיך כך הוא עוד עשוי, בקדנציה הרביעית, להפתיע אותנו בפעם הראשונה.