חדשות
כשמדברים על "האביב הערבי", כדאי לזכור שבמקומות כמו מצרים אין אביב. זו עונה של סופות חול שנוחתות על קהיר והראות מגיעה למטרים ספורים בלבד. בכל פעם שאתה מדבר עם אחד האנשים מהמדינות שחוו את "האביב הערבי", הוא מזכיר לך את העובדה הזאת. גם בתקופתו של הנביא מוחמד מזכירים לך כולם שהיו רק שתי עונות - מסעות הקיץ ומסעות הפשיטות בחורף. לא היו מסעות האביב או מסעות הסתיו.
על כן, הביטוי "האביב הערבי", השאול מאירופה הוא בלתי מוצלח, איננו מתאר את המתרחש או נותן לנו מפתח להבנת הצפוי בעתיד. נכון לומר שמתוך ענני האבק של מה שקרוי "האביב הערבי" עולה התעוררות אסלאמית, כשברוב המדינות אנחנו צופים לראות את הכוחות האסלאמיים כשחקן המרכזי בפוליטיקה המקומית - כך זה במרוקו, בתוניסיה, במצרים, כך יהיה בסוריה, וכך יהיה גם בירדן ובמדינות אחרות.
כוחות חדשים, תמורות ושאלות קיומיות
מה שקורה הוא שאנחנו עוברים לשיטת ממשל חדשה בעולם הערבי, שאני בוחר לכנות אותה כ"כיכרוקרטיה", בה שלטון הכיכר נמשך גם לאחר שיש בחירות ושמוקמת ממשלה כי ההמון למד שתמיד אפשר ללכת לרחוב, להצטבר בכיכר, לתבוע תביעות ורובן ייענו. כך, שגם משטרים אסלאמיים ייתקלו בשיטת הממשל הזאת. הכיכר עשויה לעמוד גם מולם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בשנה אחת: 4 מנהיגים אומרים שלום
שנה אחרי: התמונות ששינו את העולם
האביב שגרס את "ההבטחות הגדולות"
"כלב השמירה על המהפכה": התקשורת ב"אביב הערבי"
אירן מול טורקיה: "מלחמת הצללים" על עתיד האביב הערבי
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
אתר זה פועל כחוק ברישיון
