עכשיו, אחרי שנרגעו הרוחות סביב חרם הקוטג', אני מכריזה על החרם הפרטי שלי. אין סיבה ללחץ, אני לא מתכוונת לגייס אתכם לחרם הזה, לא פותחת דף בפייסבוק ולא מבקשת לעשות לי "לייק". זה חרם לגמרי פרטי. אני מחרימה את החנויות שיש להן מראות מרזות!
כן כן, התחלתי בחרם הזה לפני כמה ימים, אני עוד לא יכולה לדווח על הצלחה ולא ברור כמה זמן החרם הזה יחזיק מעמד. הסבר קצר: בחלק לא מבוטל מחנויות הבגדים, בגדי נשים כמובן, מוצבת במרכז החנות מראה ענקית, שנראית כמו כל מראה אחרת - אבל היא לא! היא מראה מרזה, כלומר את יוצאת מתא ההלבשה עם שמלה ומביטה בעצמך במראה...האמת מזמן לא נראית כל כך טוב, את חושבת לעצמך ומסתירה חיוך...זה בטח הפילאטיס...
השמלה ממש מחמיאה לך. את מסתובבת, מביטה בעצמך מאחור ומהצדדים, אין מה להגיד השמלה עושה לך רק טוב. בקלות את מתנערת מהמוכרת שממלמלת "זו האחרונה שנשארה... את לא יודעת איך הן נחטפו... היא יושבת עלייך בול...", אבל אני לא ילדה תמימה, אני לא מקשיבה למוכרות ואפילו מסמנת לה שתחסוך במחמאות. אז אני חוזרת למראה והיא ממשיכה לחייך אלי. השמלה נראית עלי כל כך טוב, שלא בא לי אפילו להתמקח על המחיר - משלמת, אורזת והופ - הביתה שמחה וטובת לב.
עד הדיאטה הבאה
עוברים כמה ימים ולקראת פגישה חשובה במיוחד אני שולפת את שמלתי החדשה, ואז אל מול המראה בבית - אופס... משהו לא מסתדר...הקסם פג! אני מסתובבת, מביטה בי מהצד, מאחור, וזה לא זה! נו, אני לא יכולה לשקר לעצמי (טוב לפעמים כשממש חייבים אז כן) - השמלה ואני זה לא!
בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי לעצמי שסתם פישלתי בקניה, בפעם השניה חשדתי שמשהו לא בסדר ובפעם השלישית נפל לי האסימון. אחרי שהתגברתי על העלבון הכרזתי על החרם. מאז, בכל פעם שאני נכנסת לחנות בגדים (פעמיים ביום בערך) אני שואלת - יש לכם מראה מרזה? לפי הגמגום של המוכרת אני בדרך כלל מבינה את התשובה, למרות שהמוכרות אף פעם לא יודו בתעלול הקטן והאכזרי שלהן.
זהו - הכל בסדר עם החרם שלי, חוץ מזה שמאז החרם אני נאלצת לקנות בגדים שאיך נאמר, לא ממש...וכבר שום דבר לא ממש ...כי מה שממש יפה לי, זה כמו שאתם כבר מבינים, רק בגלל מראה מרזה...
אז כמה זמן אחזיק מעמד בחרם הזה? עד הדיאטה הבאה.