הביטוח הלאומי: חמלה אינה מספקת, דרוש אומץ לשנות

במכתב ששיגרה אסתר דומיניסיני, מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי, לעובדי ומנהלי המוסד, היא קראה "לנהוג ברגישות ובהתחשבות מרבית... ומצפה שאותה רגישות והתחשבות תבוא לידי ביטוי - ברמת השירות, בהתייחסות האישית לפרט ובניסיון למצות את זכויות המבוטח בצורה מרבית".

הצטרפו לדף הפייסבוק של חיים ריבלין

השר כחלון שקיבל גם הוא את המכתב, טרם הספיק להטביע חותם של ממש במשרד הרווחה, אבל מהלך אחד חיובי הוא כבר יכול לזקוף לזכותו: רוח המפקד חלחלה ומצאה את ביטויה בטרמינולוגיה הרווחת בלשכת המנכ"לית של המוסד לביטוח לאומי, יותר נכון מילה אחת שהפכה שגורה בפיה: "חמלה".

כחלון דורש מהמנכ"לית לנהוג בחמלה, ואילו דומיניסיני דורשת זאת מהעובדים, במכתב שהפיצה בעקבות סדרת הכתבות שלנו על הביטוח הלאומי: "בשלושת הימים האחרונים אנו עדים לסדרת כתבות תחקיר שליליות על המוסד לביטוח לאומי...ברור לי שעובדי המוסד עושים מלאכתם נאמנה - ברגישות, באחריות ובהבנה של הפרט וצרכיו, אך לצערי, לעיתים דווקא המקרים המעטים בהם נוהגים, ולו לכאורה, בקשיחות ובבירוקרטיה מיותרת מאפילים על כולנו...זאת ועוד, במידה ויש ספק בהחלטה זו או אחרת אנו נקראים לגישת "בית הלל" - להתייעצות עם מנהל התחום, מנהל הסניף והסגל המקצועי במטה כדי לוודא שההחלטה משקפת מכלול רחב של היבטים והתייחסות שירותית".

סדרת הכתבות שפרסמנו כאן בשבוע שעבר - ניב חכלילי, ענבל שרביט, איה בק ואנוכי - חשפה טפח קטן מהתנהלות המוסד. כבר אחרי הכתבה הראשונה, וביתר שאת בימים שלאחר שידור כל שלושת הפרקים, זרמו אלינו מאות פניות על עוולות המוסד. בנים להורים קשישים, נכים, וסתם מטורטרי המוסד, ששטחו בכאב מסכת שאין בה "גישת בית הלל", גם לא "רמת שירות", ודאי שלא "רגישות".

על כחלון להפשיל שרוולים ולהתחיל בשינויי חקיקה

אני רוצה להאמין שאלו מקרי קצה שאינם מאפיינים את ההתנהלות הרווחת, אבל אי אפשר להתעלם מהמכלול שהודגם בסדרת הכתבות, החל מהשירות הלקוי - שירות קרדינלי של מתן מענה ומיצוי זכויות בסיסי - וכלה בהתנהלות הועדות הרפואיות, התנהלות שהולידה תעשייה רווחית עתירת פעילות שאמורה הייתה להינתן בחינם לכל דורש על ידי הביטוח הלאומי עצמו.

אם השר כחלון רוצה לחולל שינוי אמיתי, הוא לא יכול להסתפק בקריאה לחמלה. נחוצים כאן כלים שיאפשרו לפקידי הביטוח הלאומי לבצע את שליחותם האמיתית והיא לשמש רשת ביטחון סוציאלי למי שזקוק לה. יש להכיר בשורה ארוכה של נכויות שכיום לא מזכות בגמלה, להגמיש את הנהלים למתן קצבת סיעוד, להפסיק את טרטור המבוטחים בין ועדות רפואיות שונות, ועוד שורה של מהלכים שיעלו כסף.

הביטוח הלאומי בהנהגתה של דומיניסיני היה קשוב מאוד למשרד האוצר. החרדה מפני המאזן האקטוארי והחתירה להבנות עם אגף התקציבים, הרחיקו את המוסד מייעודו כגורם חברתי מרכזי האמון על צמצם הפערים. אם כחלון רוצה להיות חתום על שינוי אמיתי, הוא צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל בשינויי חקיקה שילוו במאבקים עם האוצר. חמלה אינה מספקת, דרוש אומץ לשנות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק