רק מי שמסוגל לפרוש - יכול להיות שר טוב
המערכת הפוליטית עדיין סוערת ומתקשה להבין מה גרם לשר האהוד משה כחלון להודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים רגע לפני הבחירות לכנסת ה-19. כחלון רצה להיות השר החברתי הראשון, אך הבין שזה לא יקרה בממשלת נתניהו. רינה מצליח על השר שהתגלה כאמיץ ובעל חוט שדרה
"לא נולדתי שר ולא אמות שר", "אני עדיין הילד הרעב מגבעת אולגה", "ביקור אצל אמא שלי וארוחה שהיא מבשלת לי יותר חשובים לי מהכל" - כל מי שהיה קרוב מעט לשר כחלון השנים האחרונות שמע ממנו את המשפטים האלה וידע שהוא גם מתכוון אליהם.
כחלון היה שר מוצלח שלא גבה לבו. הוא לא התרשם ממעמדו כשר פופולרי ולא התרשם מכל סימני הסטטוס. גם בתקופות הזוהר ביחסים עם ראש הממשלה - הוא לא התפתה לחשוב שהם באמת חברים.
הוא ידע שהוא עושה את הדברים הנכונים כשר התקשורת וגם כשר הרווחה ונהנה מהאהדה הציבורית. אבל הוא לא התפתה לחשוב שזה יאפשר לו לגעת בצמרת. כחלון הצביע נגד הגזרות הכלכליות עוד בסיבוב הראשון והיה אופוזיציה לא קולנית - אבל נחרצת - לציר נתניהו-שטייניץ.
כחלון - אמיץ, חכם ובעל חוט שדרה
הוא רצה להיות השר החברתי הראשון אבל הבין שזה לא יכול להיות בממשלת נתניהו. הוא פרש כי הוא ידע - עדיף לפרוש בשיא מאשר להיכנס לסדרת עימותים נוספת עם ראש הממשלה.
אבל בינינו - כמה פוליטיקאים יודעים לפרוש ועוד בשיא? הרי יש בכל המפלגות פוליטיקאים שעל פי כל פרמטר סיימו את דרכם הפוליטית והם נאחזים בקצה האדרת של הפוליטיקה בספסלים האחרונים.
כחלון התגלה כפוליטיקאי לא רק מוכשר, לא רק מחויב לציבור אלא חכם, יותר אולי ממה שביבי שיער ובעיקר אמיץ ובעל חוט שדרה. כנראה שרק פוליטיקאים שמסוגלים לפרוש, בהחלטה צלולה, הם אלה שיכולים להיות שרים טובים. מישהו כבר אמר לשרים - "תהיו כחלונים" - אז גם במהלך שלו אמש הוא הוכיח שזה לא כל כך קל.