יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן קורא לעמי מדינות ערב להקדיש את יום שישי 23 בספטמבר, לתמיכה במדינה הפלסטינית העתידית. "זהו היום שבו נפנה לאו"ם", אמר אבו מאזן. קמפיין "המדינה ה-194" יצא לדרך. יש לכך משמעויות נרחבות מבחינת ישראל: משפטיות, מדיניות, ביטחוניות. אבל מה ישראל יכולה לעשות?
לגבי תוכן ההכרזה, אופי ההכרה של המדינות וניסוח ההחלטה באו"ם ישפיע על ההתמודדות העתידית, וייתכן שעל ישראל לפעול כבר עכשיו כדי לנסות להשפיע על התכנים, ולאפשר לעצמה מרחב תמרון רחב יותר בעתיד.
חשיבות עליונה יש להחלטה לגבי האופן שבו תתנהל ישראל בשטח. ביום שאחרי 23 בספטמבר יישאר המצב על כנו, אך מבחינה מדינית ומשפטית יהיו לעצם קיומה של המדינה הפלסטינית השלכות. אם ישראל תשמר את שליטתה בשטח, גם אחריותה להתנהלות שם תיוותר בעינה.
כבעלי מדינה עצמאית, לפלסטינים יהיו זכויות וחובות. הסוגיה המרכזית היא הזכות לשלוט על מרחבי המדינה הפלסטינית, משאביה ואוכלוסייתה. לעומת זאת, בעניין הפליטים וזכות השיבה יכולה להיות השלכה חיובית מבחינת ישראל ולפיו הטיעון שהסדרת הבעיה תתממש בשטח ביתם הלאומי של הפלסטינים- במדינה שזה עתה קמה.
פוטנציאל נפיץ של אלימות
המהלך הפלסטיני באו"ם אינו חלופה למו"מ, אלא מהווה מאמץ מקביל ומשלים לביסוס "פתרון שתי המדינות". הוסכם על הקמת "ועדת תיאום" שתעמוד בקשר עם מוסדות וקהילות פלסטיניות בחו"ל, במטרה לארגן את ה"קמפיין העממי". הקמפיין צפוי להיות מלווה בפעולות מחאה עממיות נרחבות בשטחי הרשות הפלסטינית ובפזורה, המתוארות על ידי הרשות כ"בלתי אלימות", אך להערכתנו טומנות ברובן פוטנציאל של אלימות.
במשך תקופה זאת צפויים להתקיים אירועים תודעתיים רבים, בשטחי הרשות הפלסטינית בפרט ובעולם הערבי בכלל, שגרירות ישראל בירדן זוהי רק דוגמה אחת.
ככל שיתקרב מועד כינוס העצרת, ובעת הכינוס, מעריכים במערכת הביטחון כי עשויה לגבור המוטיבציה של תומכי המהלך ביהודה ושומרון, בעולם הערבי ובחו"ל, והפרופיל של הקמפיין ההסברתי והפעילות העממית המלווה אותו עלולים לעלות מדרגה.
הפלסטינים יגידו: "המהלך אינו טומן סיכונים ביטחוניים לישראל"
הקמפיין העממי נועד להפגין תמיכה פנים-פלסטינית ובינלאומית למהלך הצפוי באו"מ ובו בזמן "להרגיע" את הקהילה הבינלאומית מפני הסיכונים הטמונים במהלך. הפלסטינים יגידו: "המהלך אינו טומן סיכונים ביטחוניים לישראל. פעילות המחאה במסגרתו תהיה בלתי אלימה. התיאום הביטחוני בין מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לבין ישראל יימשך".
הפלסטינים גם יימנעו מלהבליט את התביעה הפלסטינית הנחרצת ל"זכות השיבה": הבלטת המסר עלולה להפריע למאמץ הפלסטיני לשוות לפנייה לאו"ם צביון מתון הזוכה לתמיכה בינלאומית נרחבת.
בסוגיית החשיפה להליכים משפטיים והתמודדות מול ארגונים בין לאומיים ואמנות בין לאומיות - זירה זו תהפך קשה להתמודדות. לישראל יש מספר דרכים לפעול מול סוגיית ההכרה: הכרה פורמאלית, הגדרת תנאים שאם הם מתקיימים ניתן להכיר במדינה הפלסטינית, אי הכרה והעדר תגובה ברורה, זאת עד שתתבהר התמונה המדינית.
"ישראל תיאלץ לקבוע קווים אדומים לתנאי המציאות בשטח"
ומכאן נשאלת השאלה האם לכבד את הסכם הביניים? האם לפרסם הצהרה של גורם מדיני רשמי על שמירת האינטרסים הישראליים בשטח? וכיצד להגדיר את מצב היחסים בין שתי המדינות, שלום, עימות או ישות עוינת?
מבחינת ההשפעות בזירה הביטחונית, נשאלות שאלות רבות: מה יהיה היקף פרישת כוחות צה"ל בגדה? האם ניתן להיכנס ולפעול במרכזי הערים מה המשמעויות של ממשל צבאי? איך נגיב בעימותים בין פלסטינים לבין אזרחים ישראליים? איך נגיב לניסיונות מימוש ריבונות פלסטינית בגדה ובמזרח ירושלים? ומה תהא מדיניות ניהול המרחב האווירי?
שאלת השאלות היא האם ליזום באופן מיידי פתיחה של מו"מ, מצומצם או רחב, בניסיון למזער נזקים. העניין מצריך מבחינת ישראל קביעת קווים אדומים לתנאי המציאות שיתגבשו בשטח, קביעת מדיניות תנועה במעברי הגבול הבין לאומיים והיתרי עבודה בישראל. ואיך יתייחסו נציגי מדינת ישראל למדינה הפלסטינית במסגרת ארגונים בין לאומיים, אמנות בין לאומיים, וכמובן בסופו של דבר המו"מ שמרגע ההכרזה יהיה מדובר במו"מ בין שתי מדינות על כל המשתמע מכך.
לקראת 20 בספטמבר - סיקור מיוחד:
ערב הפנייה לאו"ם: הראיס מוטרד גם מהחמאס
גבריאלה שלו: "ההכרזה רק תעמיק את הסחף נגד ישראל"
שאול מופז: "אין מקום לחלשים במזרח התיכון"
דב חנין: כשלהם תהיה עצמאות, גם לנו תהיה
שאול גולדשטיין: "ההכרזה בונה מערכת ציפיות בלתי הגיונית"
דן חלוץ: "הכרזה על מדינה - רק ההתחלה"