בין חגיגה גדולה לדרך קצת טובה יותר
העבודה הקשה עכשיו, ביום ההולדת ה-64 של המדינה, היא לדעת לשמר את הדבר הזה שנקרא עצמאות, לעשות חשבון נפש אם אנחנו ראויים בהתנהגות השוטפת שלנו לכל אותו דם, יזע ודמעות שהושקעו כאן. רוני דניאל על היום הכי שמח בעיניו בשנה, ועל התקווה שאחרי החגיגה הגדולה נצא לדרך אחרת, קצת יותר טובה
יום העצמאות בעיניי הוא היום הכי משמח בשנה. אבל יחד עם המנגלים והחגיגות, זה גם יום של חשבון נפש והבנה שהדבר שקוראים לו עצמאות אינו מובן מאליו. הרבה דם יזע ודמעות הושקעו כדי להגיע לכאן, ו-64 שנים הן פסיק קטן בהיסטוריה.
עכשיו העבודה הקשה היא לדעת לשמר את הדבר הזה שנקרא עצמאות, לעשות חשבון נפש אם אנחנו ראויים בהתנהגות השוטפת שלנו לכל אותו דם, יזע ודמעות שהושקעו כאן. אני לא תמיד בטוח שהחברה הישראלית מבינה את העניין הזה. זה לא מובן מאליו שאנחנו חיים כאן בעצמאות.
בכל פעם קם משהו שמאיים על הדבר הזה, וגם אם הוא לא מאוד דרמטי, הוא מחייב את החברה להיות מחושלת ונחושה ואני לא בטוח שהיא כזו. אחוזי ההשתמטות מהצבא וערך העבודה שנעלם מפחידים ממש. עצמאות היא גם עצמאות כלכלית וגם חברה צודקת - ולפתחם של כל הדברים הללו מונחים סימני שאלה.
אז כן, יום העצמאות הוא יום שמח, בכל זאת 64 שנים. אבל ליד המנגל תחשבו גם על כל הדברים האלה, ואולי אחרי השמחה הגדולה נצא לדרך אחרת, קצת יותר טובה מזו שאנו הולכים בה כעת.