הייתי בדרכי לביקור רשמי כשר הרווחה והשירותים החברתיים במוקד ארגון "הצלה", ארגון מתנדבים העוסק בהצלת נפגעים בכל רחבי הארץ ופינויים לטיפול רפואי, כשהטלפון ברכב צלצל. על הקו היה השר שלום שמחון.
הוא שאל איפה אני וכשהשבתי שאני בדרך לסיור, הוא הטיל את הפצצה: "הרגע הודעתי בשמם של אהוד ברק ועוד ארבעה חברי סיעת העבודה על התפלגותנו ופרישתנו מסיעת העבודה, והקמת סיעה חדשה ששמה סיעת עצמאות".
לרגע נאלמתי דום ושלום המשיך: "אתה מוזמן להצטרף". עניתי לו אינסטינקטיבית בתגובה שלילית חריפה ובהמשך הפטרתי: "אתם עוד תתחרטו על המהלך הזה". מי יכל לדעת אז, שעל אף שאף אחד מחברי העצמאות לא יודה בכך, ככל הנראה צדקתי באותה ההפטרה. שנייה לאחר מכן, נגמר זמן התדהמה, הגיע טלפון מפואד בן-אליעזר שבישר מבול של טלפונים וסמסים.
כך החל אחד מהימים הסוערים שידעה הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות שבמהלכו פרשתי מכהונה רבת פעלים כשר הרווחה והשירותים החברתיים.
מתיחת פנים
באותו בוקר רבים היו הפרשנים והפוליטיקאים שמיהרו להוציא למפלגת העבודה תעודת פטירה ולקבוע כי סיימה את דרכה ההיסטורית. האווירה הייתה של כאוס מפלגתי מוחלט. חשנו כי המפלגה שהקימה את המדינה ותרמה למימוש החלום הציוני יותר מכל תנועה אחרת, עמדה להיעלם סופית מן המפה.
חלפה לה בדיוק שנה מאז הפילוג ומפלגת העבודה נמצאת במקום אחר לגמרי. במקום טוב. ואיזו שנה זו הייתה: לאט לאט, תוך מאמץ עילאי ששותפים בו הרבה אנשים טובים שאכפת להם, החלה ה"זקנה הבלה" הזו להתאושש, למתוח את פניה ולחדש את עצמה.
שמונת חברי הסיעה שנותרו החליטו, למרות המתחים והמשקעים ביניהם לעבוד יחדיו כחבורת הנהגה קולקטיבית. קיבלנו את תמיכת המוסדות, כינסנו ועידה דרמטית, והתחלנו תהליך של בחירות ליושב ראש המפלגה. פתחנו את השורות והתחלנו לתת פייט.
השאיפה: לחזור לימי הזוהר של רבין
השלמנו תהליך בחירות מורכב ומסובך שכלל מפקד חברים חדש ושני סיבובים, שבסופו נבחרה ח"כ שלי יחימוביץ' ליו"ר מפלגת העבודה. כל זה בשנה מאתגרת במיוחד- הן באזור כולו והן כשחושבים על המחאה המדהימה של הקיץ ולאחריה.
היום, בחלוף שנה, מפלגת העבודה חוזרת לעצמה. היא מופיעה במרבית הסקרים כמפלגה השנייה בגודלה ויש הצופים לה הישג משמעותי בבחירות הבאות. מפלגת קדימה ששאפה לפרק אותנו לחלוטין, נמצאת במשבר עמוק ביותר, ואישים, תנועות ואזרחים רבים מספור מצטרפים אלינו.
השבוע התחלנו מפקד חברים בקרב אלו שהיו איתנו בימי הזוהר של יצחק רבין ז"ל, ואנו קוראים להם לחזור אלינו ובגדול. והמרגש ביותר - אלפי צעירים אידיאליסטים, יוצרי המחאה ומחולליה מצטרפים אלינו ומבקשים ליטול חלק במעשה הפוליטי הגדול.
שנה לאחר אותו מעשה פוליטי ציני ונלוז, מפלגת העבודה יודעת סוף סוף להגדיר ולבדל את עצמה מכל האחרות כמפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית, והיא יודעת להוות מוקד משיכה ומקור גאווה לחבריה. נכון, כמו בכל ארגון גם בעבודה יש לעיתים מתחים ומשברים.
גם לי לא היה קל במיוחד בתקופת הפריימריז. אבל התנועה הזו הוכיחה שוב שהיא גדולה מסך כל חבריה גם יחד. אנחנו יכולים להביט אחורה בגאווה ולומר לציבור שאנחנו מציעים לו חלופה פוליטית חברתית ומדינית אמיתית ורצינית. כמילותיו האלמותיות של טל ברודי:" אנחנו על המפה ונישאר על המפה ".
ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג מכהן כיו"ר סיעת העבודה בכנסת