בעוד שצה"ל כבר נמצא עם הפנים דרומה לח'אן יונס, נשאלת שאלה שכעת הופכת למרכזית וחשובה מתמיד: האם ישראל יכולה להגיע ליעדים השאפתניים שהציבה לעצמה רק באמצעות מהלך צבאי? התשובה הברורה לשאלה הזאת היא - לא.
ישראל צריכה כבר להתחיל לתכנן את היום שאחרי. פעולה צבאית, מוצלחת ככל שתהיה, לא יכולה לייצר מציאות חדשה בלי מהלך מדיני רחב משנה מציאות. כדי להגיע ליעד הזה, ישראל זקוקה שתהיה בידיה היכולת לסיים את המהלך הצבאי או להתקדם משמעותית במהלך, תוך שימור הלגיטימציה הבין-לאומית שלה. הכניסה לחאן יונס אחרי פינוי האוכלוסייה צריכה להיות רחבה ומפתיעה, גם מהאוויר וגם מהקרקע, ומצד שני מאוד אחראית בניסיון לצמצם פגיעה במי שלא רוצים לפגוע בו.
המלחמה יוצרת הזדמנות לניצול המצב שישראל הגיעה אליו כדי לבנות הסדרה ביטחונית ומדינית חדשה בכל הגזרות. זה יכול לקרות גם מול העולם, גם מול הציבור בישראל. מול לבנון, שם נראה שישראל מתקדמת לשלב שבו נצטרך להפעיל אש ומאמץ מדיני במקביל. ההסדר המדיני צריך לכלול מציאות שבה חיזבאללה לא נמצא מדרום לנהר הליטני. צריך עוד לגבש מי יפקח על הנושא ואיך ישראל תוביל ליעד הזה.
אחד האתגרים הכי גדולים של ישראל זו הלגיטימציה הבין-לאומית. האתגר הוא שמהלכים שצה"ל מבצע יהיו ניתנים להכלה או לעיכול מבחינת מדינות המערב. לכן, יש קרב שמתנהל במקביל על מרכיב הזמן שניתן לישראל לפעול. המאמץ הוא משולב - מצד אחד להביא הישגים צבאיים, אבל הקפדה על פעולה מדויקת שתשמר את התמיכה האמריקנית.
מהפך בצבא, מהפך חברתי
בישראל עוסקים בשאלת אורך הנשימה של המלחמה כל הזמן. בצה"ל חושבים שההתנהלות מתקיימת באיזון הנכון בין הניסיון להגיע ליעדים לבין קצב ההתקדמות. למשל, מה שיאפשר את המשך הלחימה במרחב האורבני בחאן יונס זה פינוי אוכלוסייה. מצד שני, צה"ל כל הזמן בודק איך ניתן להתחשב באינטרסים ובדרישות האמריקניות מבלי לסכן את חיילינו שלא לצורך.
ההגעה ללב הפעילות ברצועת עזה היא הכניסה לחאן יונס, בניסיון להשמיד את הנהגת חמאס. האם זה מורכב בגלל הלחץ של הקהילה הבין-לאומית? כן. השעון מתקתק אבל מאפשר מרחב עבודה משמעותי. צה"ל יודע להסביר לאמריקנים מה עושים ואיך.
ויש עוד נקודה להתייחס אליה - החוסן של הציבור בישראל. צה"ל לא בהכרח קובע את משך המלחמה, יש גם את הציבור הישראלי שמבין שמה שבוצע במתקפה של חמאס כל כך נורא שאנחנו צריכים כעת להתאמץ ולשלם מחירים כדי לשנות את המציאות. הציבור רוצה מציאות חיים אחרת.
בצה"ל לוקחים בחשבון במאמץ המלחמתי גם את התלות בסיוע מבחוץ, במסגרתו מקבלת ישראל משאבים, חימושים, מלאים וחלפים. התלות הזאת קשורה קשר ישיר בלגיטימציה הבין-לאומית שלנו. בעתיד כדאי לנסות וליצור את היכולת להיות עצמאיים ולא תלויים באחרים מבחינת תעשיות ביטחוניות. מדובר בהזדמנות ענקית של ישראל בהיבט טכנולוגי ותעשייתי שיצמצם את התלות במדינות אחרות.
כל אלו הם חלק מהנקודה ההיסטורית שבה אנחנו נמצאים, במסגרתה ישראל צריכה לעצב מחדש את הגבולות, ההגנה האזורית וכן - גם את החוזה החברתי בתוך מדינת ישראל. אנחנו צריכים חוזה מוסכם לנשיאה בנטל ותרומה שוויונית יותר לחברה, ליצור משק שיודע יותר לייצר בעצמו ולעצמו, לפתח חינוך טכנולוגי ויכולות מחקר ופיתוח חדשות, לתת למורים את מעמדם הראוי בחברה ועוד.
יהיה מי שינסה להחזיר אותנו לקרע שהיה פה לפני ה-7 באוקטובר. המחדלים שקרו באותה שבת שחורה יחייבו את הצבא לבנות את עצמו מחדש, גם בתפיסת ההפעלה והארגון, וגם בבניית הכוח. כל זאת, לצד תורת הגנה והתקפה חדשים. השינוי הזה בצבא בוא יבוא, ובתקווה יקרין גם על החברה הישראלית, אם היא חפצת חיים.